"אח שלי. אתה בא שש-בש?"
"מה הקשר??"
"אני מובטל, נשבר לי ואין לי משהו אחר לעשות, יאללה בו שש-בש"
"אתה יודע בכלל לשחק? אף פעם לא שיחקנו"
"אבל זה מה שמובטלים עושים, נלמד, יאללה בו"
"מה אתה רוצה ממני? אני לא מובטל בכלל"
"אתה משתחרר מהצבא עוד שבוע, עדיף שתצא לאזרחות מוכן"
"טוב, שיהיה"
 כעבור שבוע דן השתחרר מהצבא, הוא יצא מוכן לאזרחות עם זוג
קוביות שש-בש ואפילו כסא שמור בבית קפה קטן (קומבינה
משפחתית).
קרני השמש לא מעירות את דן בבוקר, נמלה שנכנסת לאפו כל בוקר
מחדש עושה בשבילו את עבודת ההשקמה ובגללה הוא מתעורר באופן
קבוע עם אפצ'י (אפצ'י = שיעול שיוצא מכל הלב).
לאחר ששטף את פניו התקדם אל הדלת הראשית בביתו, פתח אותה (מן
הסתם...) והרים את העיתון (יא אללה, מנוי, איזה סטייל), בעמוד
הראשי, כרגיל, היו פנים חדשות של אנשים שזכו לתמונת פרידה
מהעולם "איזו דרך נפלאה לפתוח את הבוקר" חשב לעצמו בציניות
והמשיך עם קצת יותר רצינות, "למה כל הידיעות המשמחות נמצאות
בכותרות הקטנות מאמצע העיתון לסופו ולא בכותרות הראשיות? אני
רוצה לחייך בבוקר. לא, אני לא מאשים את המדינה, אני מאשים את
עורך העיתון, בגללו אני ועוד הרבה אנשים מתחילים את הבוקר עם
רצון לסגור את היום עוד לפני שהתחיל, הוא יכול לשנות את זה,
אבל זה יוריד את המכירות, אז למה לו?"
 הוא נכנס לרכב החדש שלו, הכניס למערכת את אחד הדיסקים
האהובים עליו, העביר להילוך ראשון והחל בנסיעה לכיוון החיים
היפים.
החיים היפים, מושג שמזמן הלך לאיבוד, נהפך להיות יותר מדי
כוללני ולא אישי. תוכניות הטלוויזיה מכתיבות לרוב את דרך
החיים, מה נכון, מה אסור, משחקות אותה האלוהים שלך, לא חסרים
בני אדם שמקשיבים לטלוויזיה יותר מאשר לכל אחד אחר, מקבלים את
כל מה שיוצא מהקופסא הזאת ומקנחים באמן.
 דן, שהתמצאות בדרכים זה לא הצד החזק שלו, התבלבל בדרך ולכן
החל בחקר המפה שישבה לה ברכב, הוא היה מרוצה מהמהירות בה מצא
את נקודת היעד שלו, החיים היפים, אבל התקשה במציאת המקום בו
הוא נמצא מה שהקשה עליו את מציאת הדרך והפך אותה לבלתי
אפשרית.
 הוא לא הסכים לחזור הביתה, הוא לא ראה את זה בתור אופציה
והמשיך במסע, ללא דרך, ללא כיוון, אבל עם מטרה, רכב ומוזיקה
טובה.

פרק ב'
---------
אני עובד על זה... המשך יבוא...