לעולם לא אהנה שוב מעסיסך הלבן
בן זונה נפלא שלי
לעולם לא אחדל מלהריח את הסוודר הפשוט שלך
מלמשש כל פס של הבד ולקנא באריג שיכול
אשנא אותך כשתפתח את המעיל
ואשנא אותך יותר כשתתיר לי להיכנס
לחפון ראשי המתולתל בחיק הסוודר השחור שבך
ותסגור את המעיל עליי, ואני אשתוק
ואנשום ואנשום ואנשום...
את הסוודר, ואותך בו
אגנוב אגלי זיעה בלשוני החסויה במעיל ובאריג
ועיניי יאמרו געגועים לירים
והסוודר יספיג אותם טיפה טיפה
יותיר כתם קל של
משהו מלוח מעיניים שהתגעגעו
ולחות שהותירו כפתורי לשוני הכמהים
ואז תפתח את המעיל
תמלמל משהו על טלפון וחיים ומציאות וחברה חדשה
ואני אזדקף ואביט בך את כל האהבה הלא ממומשת שלנו
ואחשוב ביני לביני בעודך מזיז
את השפתיים הבשרניות שלך
בעיסת המלל
בן זונה נפלא שלי
כל כך התגעגעתי
ינואר 2004 |
