אברם יצא מביתו באותו לילה גשום ושוער בוכה. אשתו שוב הכתה
אותו והילדים קראו לו שרלטן והוא שנא את המילה הזאת. הוא שנא
את האות ר' במיוחד כאשר אחריה מגיעה האות ל'. הוא המשיך ללכת
קצת, צולע, בוכה, רטוב ומתוסכל. כך היה עד שרגלו נתקלה בסלע
ואברם מעד. אברם פרש את ידיו וצעק לשמיים: "אלוהים".
אמר:
"אנא אלוהים שברא אותנו מצלמו, הפכני לסלמי!"
לפתע שמע אברם קול גדול קורא לו "נגמר הסלמי יש רק פסטרמה!"
"שתזדיין הפסטרמה! אני מעדיף מדפסת!"


     ואז היתה שואה