ממברנות שקופות מפרידות
ביני לבינך כמו בין סתיו לאביב
ונראה כאילו הן חדירות.
וכל כך רוצה להרגיש, לא רק לראות
אך הכרום הדיכוטומי מעיב.
מצמיד את פני לחומת הפנטום
והיא מקבלת את צורתן.
נלחם בה בעוז בנחישות של תום
הולם, דוחף אותה אך נותר במקום
ובאפיסת כוחות מוטל פרקדן.
את צופה בי ברוך וחמלה
ומבטך מלא החסד והחום
ממיס את הכרום לשלולית צלולה.
את חוצה את הכלום ועומדת מולה,
רוכנת עלי והחושך מפנה מקומו לאור יום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.