יש לי כמה דברים שאני רוצה מאוד להגיד לך.
וכבר כתבתי לך לא מכתב אחד בתקופה האחרונה, ומשום מה המכתבים
האלה  לא ממש עוזרים, ואם כן-אז לתקופה מאוד קצרה ומוגדרת.

אני רוצה להגיד לך שאני רוצה לנצל את החיים שלי כמה שאני רק
יכולה, ובכל הזדמנות שאני רואה שאני יכולה ליהנות ממנה, ויכולה
להפיק ממנה דברים חשובים או אפילו לא -אני עושה את המיטב כדי
לעשות אותה. בגלל זה למשל אני אוהבת לצאת למסיבות, אני בגלל זה
רוקדת במסגרת חוג, או בגלל זה התחלתי לשפר את התפקוד הלימודי
שלי (למרות שלא נראה לי שאת חושבת ככה), ויש עוד מיליון ואחד
דוגמאות.
אז אותו הדבר כמו הבנים.
אני חושבת שכבר אמרתי לך שלא ממש מעניין אותי מה אנשים חושבים
עלי, ושמצידי שכולם יגידו שאני הולכת עם כל אחד או משהו כזה,
כל עוד אני יודעת שזה לא נכון אז לא אכפת לי.
ותאמיני או לא, אני לומדת מהטעויות שלי. ואני רוצה להמשיך
לטעות.
אני לא יכולה להגיד שאני הכי מושלמת בעולם, ואני מודעת טוב
מאוד לחסרונות שלי.
ואני יודעת שאני מחפשת את הרע באנשים, אז בגלל זה שכשאני מוצאת
מישהו שכבר נחמד לי איתו... אז יש לך בעיה איתו.
אני מבקשת ממך לא להגיד לי עם מי להסתובב. אני מודעת לכך שאת
רק רוצה בטובתי, והכל את עושה כי אכפת לך. אבל אני מבקשת ממך
בתור אמא, שאם את לא רואה שאני נפגעת, או שאני פוגעת בקרובים
אלי- תתני לי לעשות את מה שאני רוצה (כמובן שיש גבולות).
כמו שאמרתי בהתחלה אני רוצה לטעום מהכל בעולם, ואני יודעת
שכשאני אהיה יותר גדולה אני אוכל יותר, ובינתיים אני קטנה ויש
לי הורים שאחראים עלי. אבל באמת... אני ילדה די גדולה, ואני
יודעת מה אני עושה.
ואת יודעת מה? אם את רואה שאני עושה משהו לא נכון (לדעתך
לפחות) אז תדברי איתי כמו גדולה, ותגידי לי מה נראה לך, ואולי
תצליחי את להסביר לי מה לא טוב, ואולי אני אצליח להסביר לך
אחרת.
אני רוצה שתגידי לי מה את חושבת, ולא ישר תתנפלי עלי, או ישר
תגידי לי שאני מעצבנת, כי למען האמת, נמאס לי לשמוע את זה כל
הזמן.
אני מקווה שהמכתב הזה כן יעזור, בניגוד לאחרים. ואני רוצה
להגיד לך שאין יום שאני לא מחפשת דרך להוכיח לך כמה אני לא מי
שאת חושבת שאני.
אם נדבר פתוח יותר, או אולי יהיה יותר טוב.

אני כבר אובדת רעיונות, ואני לא יודעת.
לפעמים ממש נראה לי שאין לך כוח להתעסק איתי. את אומרת את
המילה האחרונה, אפילו אם לא חשבת על זה, ופשוט אין לך כוח לדון
בזה שוב. וזה ממש מעליב, זה מרגיז וזה פוגע.

אני מקווה שכן תתייחסי לזה ברצינות, כי האמת אני מרגישה שאני
כותבת לקיר.
שלא מתייחס למה שאני אומרת.
את שומעת , אבל לא מקשיבה.