איך אתן/ם מדמיינות לכן סיטואציה רגועה, שלווה, נקייה מלבטים
ומלאת תקווה?

זהו אחד מהגיגיי על כך...


השעה, שעת דמדומים
אני יושב לי על נדנדה ולמרגלותי אבן המשמשת כהדום.
מביט על הנוף הנפרש לנגד עיניי,
נפעם מן היופי האלוהי, מההרמוניה הזו שבטבע
השקט החודר אך עם זאת מפעם באוזני ובנשמתי.
העולם עדיין לא קם על יצועו, ואילו אני מביט בו בכל הדרו,
במזרח, אט אט, עולה לה השמש
השחר מפציע, קרני אור ראשונות צצות להן מבעד לאופק הרחוק,
עוד יום חדש, מביא עימו פריחה ושגשוג, ו....

משהו בפנים גואה וצוהל לו, ללא שום סיבה נראית לעין
אך בכל זאת, ההווה משרה עלי מין נינוחות ושלוות נפש.
אני נושא את עיני אל מול כל המשתרע לרגלי,
הטבע בהוויתו, שלל הגוונים והצורות,
השמים צבועים במעין צבע ארגמן, סגול
כאילו איזו יד נעלמה לקחה מכחול והשתוללה עם הצבעים
האופק נראה כל כך רחוק, אך עם זאת קרוב
הטבע בהוויתו, השקט הנצחי, הפסטורליה, שלוות הנפש
מעין איחוד חובק ידיים, ריקוד בהוויתו...
צבוע, ססגוני, משתולל כילד שאינו מוצא מנוחה
נהנה מכל רגע נתון ומתענג על התחושה הנפלאה והמרוממת,

האדמה צבועה בשלל גוונים,
ירוק, צהוב, כחול... משחק ילדים עם מכחול
משחק חי, בעל ממשות
הפרחים נפתחים במלוא לבלובם,
חושפים את הדרם בגאווה
מראה משובב עין,
ממלא את הלב והנשמה במעין תחושה אלוהית שאינה יודעת סיפוק,
ללא גבולות, ללא רסן, ללא....

במערב, הים...
מעין שמיכה כחולה הפרושה על פני החול,
שלווה תמידית וכחולה, רוגע בלתי פוסק
אדוות הגלים נשמעת חרישית,
מעין משחק של לנגוע- לא לנגוע
המים, הקצף מלטפים את החול באיטיות,
כמו מגע אימהי רך ואוהב, המבקש אהבה וחיבה
הכל כל כך טהור, כל כך זך, כל כך...

החול רך ונעים למגע כפות הרגליים,
הרגליים היחפות והחשופות,
במרחק צועד לו זוג מחובק,
ההולך יד ביד, נהנה מן הרגע
כובש ומפנים על שניה ועת,
רוח קרירה ומלטפת טופחת על פניהם,
הכל רגוע, שקט מלא בחום ואהבה,
עקבות רגליהם משאירות סימנים בחול הלח,
האהבה אופפת אותם במעין אופוריה,
נשמותיהם קשורות זו בזו, נותנות גב ומשענת
הבנה עד בלי גבול, ללא צורך במילים
שפת האהבה אינה נצרכת בכך,
היא מספקת בהוויתה הפשוטה, אך עם זאת הגדולה שבהדרה.
הכל פשוט וטבעי, ללא משוא פנים.
המהות מדברת בשפה זרה, אך עם זאת המובנת לכל, לשניהם...

אט, אט אני נושא עיני למעלה
אל האופק הרחוק, הרקיע המתפשט
המחשבות נודדות להן בתווכי השיכרון והרגש
מעין ציפור, הפורשת את כנפיה במלוא הדרן,
עפה לא אל האופק הרחוק, אך עם זאת הקרוב,
"הרחק מן העין, קרוב אל הלב",
עפות אל תוך עיניך הכחולות המתלהמות,
עיני הנשמה...