טוב, תראו... זה לא הולך ככה וזה לא עסק...
בתור אדם ספורטיבי כואבות לי הרגליים, כתוצאה מכך כואבות לי
הגרביים. כתוצאה מכך הן עושות לי בעיות.
הן התחילו עם קונצים קטנים. סתם צעקו לי מהארון שהן רוצות יותר
כביסות, מדף משלהן במקום סתם מגירה ופחות זיעה או משהו כזה. כל
היום וכל הלילה צועקות ומייללות אבל התעלמתי, שיצעקו, אמרתי,
מה אכפת לי. העיקר שהן מחממות לי את הרגליים ועושות לי נוח
בנעליים.

עכשיו, אל תקחו אותי בתור הדיקטטור המניאק של הבגדים...
יש לי לב והוא רחב כגופי (שזה הרבה), ואני איש די ליברלי
שמאמין בשוויון וכאלה... אבל אני לא אהיה נשלט על ידי הגרביים
שלי! למדתי לקח כבר מהכפפות בשנה שעברה... מאז הן הקימו איגוד
ומפלגה... זונות...
וחוץ מזה אני ליכודניק... וכל הגרביים שלי שמאליות...

בחזרה לעניינינו - אחרי שהן קלטו שזה לא עוזר והן יכולות לעשות
טררם מפה ועד קיבינימט, הן התחילו לערוך הפגנות בעקיפין על ידי
לעצבן אותי בדרך הכי גרבית שיש... ללכת לאיבוד במכונת
כביסה...
הכנסתי זוג למכונה ורק גרב אחת יצאה. השנייה יצאה רק אחרי איזה
6 כביסות. מנסות לסבך לי ככה את הסדר.
אבל אתם יודעים מה? לקחתי את זה די טוב... שמרתי על קור
רוח...טיפלתי בזה כמו שצריך... פשוט לא לבשתי את אותם גרביים.
מצידי שתהיה גרב אחת כחולה ואחת אפורה, גרב זה גרב!

מיותר לומר שהן התעצבנו עוד יותר ועברו עוד כמה שלבים מאז...
היה איזה פעם אחת שהם כיסו לי את כל הבית בשלטים כמו:
"גרב, (פחות) עבודה!" וגם "אקונומיקה = היטלר!" אבל הכי אהבתי
את "שאתה תזיע?!" ועוד כל מיני קלאסיים (הגרביים שלי לא ממש
מקוריות).
והיה עוד איזה מקרה כשכל פעם ששמתי אותם בארון והלכתי לישון,
הן התפזרו עד הבוקר בכל הבית ועוד בלילה לפני שאמי הפולנייה
באה לבדוק שהדירה שלי מסודרת...

בסופו של דבר לאחר עוד כמה תככים [שכללו להמריד את כל הבגדים
שלי נגדי על ידי התכווצות קבוצתית (כל הבגדים שלי, אגב, עדיין
8 מידות יותר קטנות מהמידה שלי), להרוג את כל הדגים שהיו
באקווריום הענק שלי ולעשות טקס פולחני שבו הן שמו עליי כישוף
שרגליי יגדלו עד אין קץ ואז גרב שחורה תלתה את עצמה על חבל
הכביסה למען "המטרה".] נמאס להן...
והן עזבו... הן עזבו אותי...

פשוט ככה...
נכנעו והלכו להן... ועוד בזמן שישנתי...
לא הספקתי לומר להן שלום, או בהצלחה בהמשך דרכן...
ואתם יודעים מה? זה לא פאקינג פייר! לא עושים ככה לבן-אדם...
כי אני אתגעגע אליהן במובן מסוים...
הן היו נעימות ורכות... הן עזרו לי בשעתי הקשה...
הזלתי עליהן דמעה... ואני אף פעם, אבל אף פעם לא בוכה...
תעשו לי טובה...
אם תראו אותן ברחוב שלכם, תמסרו ד"ש ממני בבקשה... ושלא
התכוונתי... עשיתי את זה סתם מתוך פרינציפ...

ועכשיו איך אני אלך לכספומט להוציא כסף כדי לקנות עוד גרביים
כשאין לי גרביים לשים בנעליים שלי כדי ללכת מלכתחילה?

קר מדי בשביל סנדלים...


האבסורד הוא סגנון נורא אהוב עליי... זהו ניסיוני הראשון...