אל מול חלוני מתכסים השמיים
בשמלת ארגמן ותכול ואפור,
שני כוכבים קורצים מלמעלה
רוח לילית נושאת משב כפור.

ריח מתוק של פריחה מתמשכת,
צליל גיטרה, נעימה רחוקה,
פריטת מיתרי-ליבי מתחדשת,
מעירה בתוכי תחושה עתיקה.

יד חזקה ונשיקה מערטלת
קרעו שכבותיי מעלי לבלי שוב,
ניפצו כל שריון שאי פעם טיפחתי,
כעת נדמה כי דבר לא חשוב.

ואש ואבק וסופה משתוללת
רוח פרצים בתוכי שוב מכה,
שלהבת רגשות חושיי מערפלת
ליבי פתע נדם, נשימתי נעתקה.

נשמה חרוכה מחפשת מרגוע,
מפלט עזוב בלב ים סוער,
את הסבך החונק משוועת לקרוע,
עזבני, רק לבדי להיוותר.

לא סופות עילפון, לא למות בידך,
חותמך בי לעד יותיר פצע פתוח
רק מפלט ומסתור, המבט בעיניך,
תן לעוף וליפול, בזרועותיך לנוח.