חרף מגרעותיך, דבר אחד יש לזקוף לזכותך, ההתמדה שאתה משקיע
ברדיפתי - על גבול האובססיה, אך תמיד בערמה ובאלגנטיות.

אכן, ראוי אתה להערכה, אויבי הנאמן. ממשיך את המצוד אחרי למרות
המרחק, טורח ומופיע בחלומותיי. גם בלילות אינך נח? אורב לי
במסתרי הנפש האפלים שלי עצמי, ממתין לשעת כושר ועוטף את
חלומותיי כצל.
אין לך עניינים לענות בהם? מטלות לבצען? שמת לך כמטרה להטריף
עלי את דעתי - תוקפני בסיוטי -ביעותים, רודפני בהקיץ ובחלום,
ממלא את ראשי. אכן, לא תרפה עד כי אפול שדודה ואכנע לך.

ובחלומי, לבתרך אמרתי, לפצפץ את גולגולתך ולמחוץ את קרבייך,
קרי, לנצל את השינה להגשמת משאלותיי הגנוזות.

אך בשעת שינה, כל שפיות נמוגה וסדרי עולם נהפכו - ולא הפטיש או
החרב בידי, כי אם ידך. ובחלומי נעם לי מגע ושילוב-אצבעות,
ולשוני לא נשמעה לי, והשיניים, והציפורניים, והרגליים - כולם
קשרו נגדי קשר בגידה.

ובקומי בבוקר מחלום-הבלהות, אשב שוב מול המראה ואתהה על טיבך,
אויב מסור ונאמן שכמותך, את פשר החלום הזכור במעומעם אבקש - מה
זכור לי ממנו? ידיים, ושיניים, ואולי גם פגיונות? או אולי
טשטוש של משאלה-כמוסה, אסורה, חמקנית, שבחרה להתגשם ולו רק
לזמן קצר, ולו רק כאשליה?
הבלים... הן לא ארצה בך, ולא אשתוקק אלא להכאיב לך, אויבי
בנפש, שונאי ושוטמי! אין בי שמץ אמפתיה לקיומך האומלל. האינך
מתבייש לבוא שוב ושוב לחלומותיי, כמחזר דחוי, אשר צר מוחו
מלהבין שכזה הוא? מעט כבוד עצמי. אל תרבוץ בתודעתי יומם וליל,
ואולי איעתר לך.
דיוקנך לנגד עיניי - נפשי לוקה בשיגעון! סורה מעלי, שטן-שאול,
חורש-רעה! צא, דיבוק, הנח לי! מצא לך חיים! קלסתרך אינו עוזב
את ראשי - הפסק! אני לא משועשעת כלל! קולך באוזניי, ואתה
בזכרוני, רודפני!!! אנא אנוס מצילך, מרוחך השורה עלי?

מצאי לך קורבן אחר, אהבה, והניחי לי לחיות את חיי! הפסיקי את
חזיונות השווא, את התקוות הכוזבות! הנה את מגורשת, שומעת,
אהבה? הנה את מגורשת!!!