כך ידע רק התחלות לא ידע סוף
מה פשר הדבר? שאלה רוחו
אך לו לא הייתה תשובה
רק מבט תמים שלא ידע מה לענות,
מה הוא חושב לעצמו אמרה רוחו ?
כך הוא מסתובב לא תוחלת חיים ללא שום רעיון ללא שום הברקה
האם כך הוא רוצה להמשיך לחיות?
אך הוא ממשיך לחיות עם הפרצוף התמים הזה
מנסה לאסוף את שברי רוחו שמאוכזבת
בפעם ה.. לא משנה, כבר לא סופרים
מה הוא  עושה הפעם? רוחו שואלת אותו
אך הוא לא עונה לה .
במשך השנים הוא ורוחו פיתחו מערכת יחסים של שקט אף אחד לא עונה
רק שואלים.
הוא מתכופף ואוסף חלום רע שלו שהיה קרוע לחתיכות
בעודו מרים אותם ידיו נרטבות מהשאריות הספוגות בדמיון גרוע
הוא חושב שיצלח לתפור מזה פנטזיה אך לשווא
הוא תופר ותופר מנסה ללבוש אך החלום נפרם על גופו
כאילו היתה לו אישיות משל עצמו
הוא עוד פעם מרים את עצמו עם ראש נפול הולך לכיוון חדרו
משאיר שובל של עצב מאחוריו
וגם הפעם רוחו הסתכלה עליו
ודמעות נאספו בעיניו במהירות כמו ילד האוסף מטבעות בקופתו
מתי זה ישתנה? שואלת רוחו אותו
מתי תתחיל לענות?
אך הוא כמו כל השאלות של רוחו
הוא יסתכל עליה בפרצוף תמים חסר תשובה
היו ימים שהרוח פשוט רצתה שהוא יחייך
היא העלתה השערות לפעמים לעולם לא חייך בחייו
ובאותו הרגע שהיא החליטה להיכנס לחייו
הרוח חשבה שתוכל להפוך את חייו צבעוניים כמו חייה שלה
אך חייה הפכו יותר ויותר אפורים ושחורים כמו חייו
ומאז היא-רוחו שכל מה שמחזיק אותה
זאת  הצפייה שיום אחד יחייך אבל לעיניי כולם
זה חסר סיכוי
אבל אין מה לעשות זה הדבר היחידי שנישאר מחייה
והיא הקדישה את כל כולה לזה ולא נשאר לה משהו אחר .
בחייה של הרוח עלו לפעמים המון שאלות
למה אני ממשיכה לעזור למשהו לא מוגדר
מה אני עושה בכלל
היו רגעים שאף שכחה מה היא מאיפה היא ומה יעודה
אך מה לעשות היא כבר הקדישה את חייה למשהו אחד שלא ידע שזהו
הוא ייעודה האמיתי .
הם כנראה לא יודעים מה יהיה מחר
אך דבר אחד הם ידעו לבטח ...
שכל הזמן ירד גשם .