ג'ים יקירי,
זה לילות מכבר שחולפים בנים לא נים תוך הירהור ברחשי הלב
המתגברים. אין אני יודעת איזה גורל שפר עלי ואיזה לא.
ערב קודם ראשי היה אפוף אדי אלכוהול שנותרו בנפשי שעות קודם
לכן. והדיכאון שנבט בין המילים, כאילו היו חריצי מרצפות,
חילחל אל התודעה באי רצון.
לרוב אין זה כך יקירי, לרוב כוח ההרגל הוא שמשאיר אותי מסופקת
מאהובי על אף שאינו לצידי. כן כך הוא - אהובי. ונחצו יבשות
בעבר בכדי לממש רגשות יפים אלו. ועוד ייחצו בעתיד. ואתה ג'ים,
מקומך תמיד שמור בלבי. עם כל אהוב שיבוא ועם כל אהוב שילך.
לרוב כוח המשיכה והידידות הוא שמשאיר אותי מסופקת ממך,
על אף שאינך לצידי. ואתם שניכם - מטרה אחת מול עיניכם -
אותה מטרה הניצבת מולי - אושר.
אך מילותיך מליל אמש הידהדו ברוחי יותר מאשר במוחי.
"אובייקטיביות" לחשת, ובכן - קשה לעמוד בה לעיתים.
על כן את דיברתי אשמור לי בחקי,
מאחר ומאזניים אינם מתכיילים בעזרת המצפון.
על אהובי אמשיך לתהות עם כל צעד שלא אעשה או מילה שלא אומר, אך
אותך ג'ים, אעדיף להרחיק מהאש החמה הזאת. קשר חברות בניכם
ואיני רוצה להעיב עליו בכל דרך שהיא. המצפון ישאר נקי גם בעוד
מספר חודשים, כשסופות יתחוללו וקשרים ישתנו.
קשרים יציבים בין שלושתינו - אך כל אחד לעצמו.
מתחת לכסות הכל נצבע בדמעות של עצב,
אם פרידה תבוא למימוש, אדע כי נפשי רצתה זאת
ולא אחד מידידיי הקרובים היה, שדחף אותי אל המעשה.
כולי תקווה שתבין ללבי.
אין זו פרידה חלילה,
כי אם בקשת התעלמות מתסכולי לבי.
אני רוצה להאמין שזו לא בקשה מוגזמת,
אם כי אם כך הדבר, קבל התנצלותי מראש.
יש דברים שרק הלב יבין, ללא תהיות מבחוץ.
שלך,
מרגרט.
20.1.1504 |
