הסיפור שלי מתחיל בדירה שכורה בתל אביב (מפתיע, אני יודעת...).
טלי שוכבת על הספה ובוהה בראשון בבידור. הטלפון מצלצל... "אני
נשבעת לך טלי, הדודו טופז הזה... אם אני רואה אותו ברחוב אני
דופקת לו כאלה מכות..."
"אהלן מיקי. מי עיצבן אותך?"
"אף אחד לא עיצבן אותי, פשוט..."
"פשוט מה?"
"לא יודעת... אין לי מצב רוח. מה את עושה?" טלי כיבתה את
הטלביזיה והתיישבה. "אני? אני לא עושה כלום. בא לך לצאת? את
יודעת, סתם לעשות סיבוב?"
"בטח! למה לא... אני כאן בשביזות מוחלטת. כל דבר יותר טוב
מזה..."
00:35, אלנבי, הפאב השכונתי.
טלי ומיקי יושבות על בירה ומדסקסות על החיים.
"טלי מותק, אני אומרת שנעבור לגוד ביחד. נתחלק בשכר דירה...
יהיה אחלה!"
"מה זה הרעיון הזה פתאום? אף פעם לא הזכרת שאת רוצה שנגוד
ביחד..."
" את החברה הכי טובה שלי. יהיה ממש כיף, את לא חושבת?
וחוץ מזה, זה יהיה הרבה יותר זול לשתינו..."
"מיקי...שוב חסר לך כסף?... למה את לא אומרת דוגרי? אם את
צריכה עזרה רק תגידי!"
"אין לי שום בעיות כספיות .כלומר, לא יותר מהרגיל..."
לפאב נכנסת בחורה בשנות העשרים המוקדמות לחייה. היא מרשימה
מאוד. לובשת שחורים ואיפור שחור כבד. היא מושכת מיד את תשומת
ליבה של מיקי. הבחורה מתישבת על הבר ומזמינה בירה. נראה שהברמן
מכיר אותה. היא מסובבת את הראש, ומבטה נפגש עם של מיקי.
"מיקה?"
"קלודיה? זאת את? אני לא מאמינה!" שתיהן קמות וכמעט רצות זו אל
זו. הן מתחבקות חיבוק חם וארוך. אם טלי לא היתה מכירה את מיקי,
בודאי היתה חושבת שיש כאן משהו מעבר לידידות.
"ממתי את בארץ, קלוד? הייתי בטוחה שהפעם נעלמת לתמיד!"
"חזרתי לפני יומיים. חשבתי לחפש אותך, אבל לא ידעתי אם..." היא
השתתקה.
" את מכירה את טלי, נכון?" טלי חייכה בחביבות מאולצת ומכאיבה.
היא לא אהבה את קלודיה. לא אותה, ולא את ההשפעה שלה על מיקי.
"כן... בטח...." קלודיה השיבה בחצי חיוך.
"לכמה זמן חזרת? התגעגעתי..."
" עוד לא ממש ברור... נראה איך העניינים יזרמו. בינתיים אני
ישנה אצל חברים כאן בשינקין. נראה מה יקרה עוד כמה ימים..."
" את יכולה לבוא לישון אצלי! או אפילו אצל טלי! יש לה מלא
מקום, עכשיו שאיתן עזב..." טלי לא האמינה למשמע אוזניה! איך
החברה הכי טובה שלה יכולה להיות כל כך אטומה וחסרת התחשבות? לא
רק שהיא מציעה לכלבה הגותית הזאת לבוא ולהתנחל לה בדירה, היא
גם מוצאת לנכון לחשוף בפניה את הנושא הכאוב ביותר בחייה...
" איתן עזב אותך? זה ממש חבל... הייתם זוג נורא חמוד..."
קלודיה חייכה אליה את החיוך המוכר שלה. " אלוהים" טלי חשבה "
כמה התנשאות בחיוך אחד..."
" ובקשר להצעה, נראה... אמרתי לך, אני עוד לא ממש יודעת מה
קורה איתי." קלודיה הוציאה סיגריה והברמן פנה להדליק לה אותה
לפני שטרחה אפילו לבקש ממנו. היא אמרה לו משהו באוזן והוא צחק.
טלי היתה בטוחה שהיא דיברה עליה.
" מיקי, אני הולכת הביתה מותק... אין לי אנרגיות להתמודד עם
הבחורה הזאת. אני אתקשר אלייך מחר, טוב?" מיקי העמידה פני
נעלבת. "fine!. תמיד את עושה לי את הקטעים האלה..." היא הפנתה
לטלי את גבה והצטרפה לשיחה של קלודיה והברמן השפוט.

למחרת, טלי מנסה במשך כל היום להשיג את מיקי בטלפון, אך ללא
הצלחה. כל היום תפוס... למה היא לא מופתעת? רוב הסיכויים
שקלודיה הזמינה את עצמה אתמול בלילה לישון אצל מיקי, ועכשיו
היא עוסקת במרץ בהגדלה משמעותית של חשבון הטלפון שלה.
טלי כבר רגילה לקטעים האלה. קלודיה מופיעה במפתיע משום מקום,
חוטפת את החברה הכי טובה שלה, מוציאה אותה לתרבות רעה ומנצלת
אותה עד שנמאס לה והיא שוב עוזבת ( ללונדון, בדרך כלל...)
ומשאירה את טלי לאסוף את השברים, עד לפעם הבאה...
טלי משוכנעת שזה המקרה גם כאן. עכשיו נשאר רק לחכות עד יעבור
זעם.
צלצול בדלת. טלי מופתעת. לא יכול להיות שזה נגמר כל כך מהר!
אבל מצד שני היא מעולם לא הבינה את הראש של קלודיה, כך שהכל
יכול להיות...
היא ניגשת לדלת ומיקי נכנסת . היא לובשת את מה שהיא לבשה אתמול
ונראית ממש עיפה, כאילו לא ישנה כל הלילה.
"מיקוש, הכל בסדר? קלודיה הלכה כבר?"
" אני בסדר..." היא משתרעת על הספה ונראית כאילו שעוד רגע היא
בעולם החלומות..." קלודיה אצלי בבית..."
" למה היא שם ואת כאן?" טלי  מוציאה את צנצנת הסוכר מהארון
ופונה להכין לחברתה קפה.
" חזרנו הביתה בבוקר... ואחרי כמה זמן היא ואיתי, שזה הברמן
החמוד, רצו להיות לבד... אז הסכמתי לתת להם קצת פרטיות..."
"פרטיות? מיקי, זה הבית שלך! אם הם רוצים פרטיות שילכו לבית
מלון .למה את צריכה להסתובב ברחובות מתי שהפוסטמה הזאת רוצה
להזדיין?"
" טלי, הפוסטמה הזאת היא חברה שלי, וחברות עוזרות אחת לשניה!
זה משהו ש א ת  בחיים לא תביני..." מיקי קמה ויצאה. היא טרקה
אחריה את הדלת... טלי קיללה את עצמה. היא הייתה צריכה לדעת
שמיקי תגיב ככה. בטח היא לא ישנה כל הלילה בגלל הזונה הזאת!
באותו הרגע, עם טריקת הדלת של מיקי, משהו נשבר בטלי. עד מתי
קלודיה תמשיך להתפרץ לחיים שלה? עד מתי היא תגנוב ותסיט נגדה
את החברה היחידה שלה?
טלי לקחה את תיק הצד  שלה ויצאה מן הבית. היא רצה במורד
המדרגות ואל הרחוב. בהתחלה היא לא ידעה לאן היא רצה, אבל ככל
שהיא המשיכה התברר לה בדיוק לאן הרגליים שלה לוקחות אותה.
היום היא תשים לזה סוף.
בסוף הרחוב היא כבר יכלה לראות את בניין הדירות בו גרה מיקי.
בעוד כמה דקות הכל ייגמר.
היא עלתה בריצה במדרגות ונעמדה מול הדלת.  היא הוציאה מתיקה
אקדח . היא דפקה על הדלת בחוזקה. " תפתחי, קלודיה! אני יודעת
שאת שם! תפתחי! אני צריכה לדבר איתך!"
טלי המשיכה לדפוק ולדפוק על הדלת. איש לא פתח... היא דרכה את
האקדח  והמשיכה לדפוק יותר ויותר חזק... " נו... תפתחי כבר!
תפתחי!"
לבסוף טלי שמעה את סיבוב המפתח בדלת... זהו זה... עכשיו זה
הזמן!
הדלת נפתחה בחריקה, וטלי סחטה את ההדק.
מתוך הדירה נשמעה צרחה בקול נשי מוכר. מוכר ושנוא.
"את הרגת אותה! רוצחת! אני לא מאמינה שהרגת אותה!"
טלי נכנסה בצעד זהיר לדירה. ליד הדלת הפתוחה היתה מוטלת חברתה
הטובה בשלולית גדולה של דם, ולידה רכנה קלודיה חצי עירומה , עם
דמעות זולגות מעיניה.