היום אבדה אמונתי.
היא צללה בין סלעי פחד לכרישי ייאוש, נקרעה לגזרי אביזרי דת
דהויים, התפוררה לכדי אבק קטוב ומריר.
מלשוני הסדוקה מלהט אמונה, מטפטפות טיפות אדומות, טיפות תסכול
גדולות.
קובייה הושלכה על שטיח אפרפר... לו עליתי בגורל, לו רק בחרתי
בדרך יבשה מאמונות וריקה ממחשבות, לו הייתי עוצר את היד
המשליכה את הריבוע בעל שש הדפנות. אך הנה היא מוטלת וחיי
מוטלים לצדה, עכורים מזעם ורחמים עצמיים, עמוסי מיץ פרי רעל
מחשבותיי. ריקים ממעשים.
גופי הרועד ומייצר חוליי שווא, עיני הנסגרות אט אט כשערי
שמיים, אמונתי השרועה פצועה וקרועה על גדר-תיל משמר-אלוהים.
מחפש לי חושך להצית בו גפרור שיאיר רק את שאבקש, שיכבה האור
הארור המאיר את זוועות עולמי.
היום התפוגגה אמונתי, כבתה עם רוחי ורק תקווה נותרה בלבי, קטנה
וחרישית ללא תנועה, רק היא שעוד מחייה בי רוח. רק היא שמקיצה
בי לשחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.