היי-
ראיתי אותך - בחור, מאלו שמפחדים להסתכל לבחורה שהם אוהבים
בעיניים. כזה ביישן, חייכן.
אתה עמדת שם מרחוק, עם החבר'ה שלך. ואני עמדתי בקצה השני של
הגן, לבד... ראיתי אותך והמבט שלי גם אם רצה לעזוב אותך ולעבור
לבהות בנוף אחר, כבר לא יכל. מאותו הרגע הייתי קשורה אלייך
בחבל שאתה לא הרגשת, ואף אחד לא ראה. רק אני ידעתי על הקיום
שלו והרגשתי אותו.

החלטתי ללכת בשביל שעובר ליד הספסל שבו ישבת, בתקווה שתשים לב
אליי, וזה מה שקרה. לא איך שהתכוונתי, אבל זה כבר לא היה נורא
אחרי שזה היה אתה שעזר לי לקום מהנפילה. פתאום בלי שום אזהרה,
הסתכלת עליי והתחלת לדבר. מפה יצא שבערב יום שישי יצאנו לסרט,
ואיתך - בחור ביישן, לראשונה התנשקתי זה קרה אחרי שהחזרת אותי
הביתה, למרות שאני גרה בקצה השני של העיר. הלוואי והייתי יכולה
להמשיך את הנשיקה הזאת לעולמים, אני הרגשתי שלך.

אחרי שבוע שלא ענית לי לשום טלפון, או הודעה ששלחתי לך, החלטתי
למרות הגשם שירד בחוץ, ללכת לגן לראות אולי אתה שם... היית -
איתה, התנשקתם בגשם, הדבר הכי רומנטי והכי כואב שראיתי. אז רק
רציתי שתדע - אני אוהבת אותך.

ממני-הילדה שכבר לא שלך.