[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ילד של בית
/
תנשאי לי?

היא יושבת שם והיא רק שלי מחכה שאני יחזור לשולחן שלנו, לעולם
שלנו, שמתקיים רק כששתינו שם שמגן עלינו, שנותן לנו לחיות אחד
עם השני גם באמצע המסעדה. וזה דבר מיוחד שנוצר בשנה האחרונה
אחרי שלוש שנים שאנחנו ביחד. הכל מסתובב סביבה כל המקום העלוב
הזה מסתובב סביבה וזה דווקא לא מקום עלוב, זו מסעדה מפוארת.
אבל הכל עלוב לעומתה לקחתי אותה לכאן לכבוד היום הולדת שלה,
בשלי היא לקחה אותנו לארוחה על חוף הים אבל היום הולדת שלי
בקיץ. אז התאמצתי כמה שאפשר.
היא כל כך יפה אמרתי לה שתתלבש יפה, בשמלה שאני אוהב. היא
אוהבת שאני אוהב את הבגדים שלה, אני אוהב לאהוב כל דבר בה.
ועכשיו ברגע הקטן והקסום הזה היא יושבת שם ומחכה לי. בסך הכל
הלכתי לרגע אבל היא מחכה חסרת סבלנות לראות אותי, אפשר לראות
את זה לפי איך שהיא מנענעת את הרגל שלה. היא חושדת, אני כמעט
בטוח שהיא חושדת אני לא כזה רומנטיקן למרות שאני יודע מתי לומר
את המילה מתי לתת לה מתנה קטנה.
אני גם יודע שעכשיו זה הזמן הכי טוב זה הזמן הכי מתאים לעשות
את הצעד אני אוהב אותה אני מאוהב בה!
אני רוצה אותה איתי תמיד, רק שלי, רק איתי. להקיף אותה באהבה
שלי שתגן עליה, שתשמור עליה מכל צרה. שאף אחד לא יגע בה, שאף
אחד לא יצליח לפגוע בה כי היא טובה מדי בשביל כולם. טובה מדי
בשבילי גם אבל אם היא בחרה בי אני לא ארפה, אני ישמור עליה הכי
טוב שאני יוכל.
אני ניגש חזרה אליה אני מקווה שהכל יעבוד. טוב אני אומר לה
שאני מצטער שהלכתי והיא סולחת לי היא תמיד סולחת לי כי אני כזה
טיפשון והיא כזאת מלאכית. אני שואל אותה אם חסר משהו כאן. היא
מקמטת את המצח בתהיה, אני אוהב שהיא עושה את זה. היא מדברת אלי
בפרצוף מיוחד שאני מיד יבין אני מגיש לה מתנה, צרה ומאורכת היא
מחיכת אלי ואני כולי התרגשות. היא פותחת את הקופסא. העינים שלה
נפתחות, היא מתרגשת. יש שם צמיד יפה שחיפשתי בכל העיר, את הדבר
הכי יפה שיש. אני עונד לה אותו והוא מתאים לה כל כך. ואז מגיע
היין שהזמנתי לה היין שהיא אוהבת ואנחנו שותים מדברים היא שמחה
רואים את זה עליה ואני שמח שהיא שמחה. אנחנו ממשיכים בעצמנו לא
רואים מה קורה מסביבנו לא אכפת לנו אנחנו אחד עם השני, אחד
בתוך ליבו של השני.
כשאנחנו מסיימים את המנה העיקרית אני יודע שעכשיו זה הרגע אני
שומע את השיר שלנו מתנגן ברקע וזה הסימן בשבילי. אני אומר לה
את שומעת והיא מתמלאת בחיוך רחב, ענק ממש. היא מתרגשת אני גם
אני קם וכורע ברך, אני מחזיק לה את היד ואומר לה- אל תגידי שלא
ידעת על זה. אני מוציא קופסא קטנה מהכיס ופותח וזו טבעת מהממת
היא מתאימה בדיוק לצמיד שלה. ואני שואל אותה... תנשאי לי?

כן!




אני לא זוכר מה היא ענתה או מה קרה אחר כך. כואב לי הראש נורא,
יש לי ציפצופים באוזנים ואני מנסה לשמוע איפה אני. אני לא
מצליח לראות כלום, הכל שחור לגמרי, אני קורא לה ונראה לי שאני
שומע אותה אני כמעט בטוח. מעבר לכל הציפצופים באוזנים אני עדין
מצליח לזהות את הקול שלה. אני קורא, איפה אני?! והיא עונה שאני
בבית חולים ושאני פצוע. שאלתי אותה, מה קרה לי, מה קרה לה, מה
קרה לנו? היא עונה שהיה פיצוץ, פיצוץ נוראי. אני שואל אותה מה
איתה, איך היא מרגישה. היא אומרת לי שהכל בסדר ושאני ארגע
ושהכל יהיה בסדר.
קראתי לה חכי, מה ענית לי?
היא מתכופפת אלי, נשענת עלי בזהירות וזה כואב לי אבל אני לא
אומר לה. אני לוחש לה, מה ענית? והיא עונה כן, עניתי כן!
זה הדבר ששמעתי הכי טוב מאז שהתעוררתי. אני שואל מה מצבי למה
אני לא יכול לראות היא עונה שהכל יסתדר שאני צריך להרגע.



עבר שבוע מאז הפיגוע והיא כל יום, כמעט כל היום פה. אני רואה
הראיה שלי לא נפגעה, פשוט נכוותי מסביב לעינים. הכל אצלי תקין
למרבה הפליאה ואני מברך על כל רגע ועל שאלוהים הציל אותי והציל
לי אותה. יש לי רסיסים ברגל אני יוכל לעמוד רגיל מתישהו.
שיגיע כבר הרגע!



עברו שבועים מאז אותו יום, אני יכול לעמוד אבל זה קצת כואב. זה
כלום, כואב לי יותר בלב. היום הזה אמור היה להיות הכי שמח
עבורה, הכי שמח עבורי. אני עדיין בבית חולים במקום לתכנן את
החתונה שלנו, במקום לחלוק את חיינו מכורבלים מתחת לשמיכה
ביחד.
כואב לי נורא, בלב. הכי כואב לי שהיא איבדה את הצמיד, הצמיד
העדין והמושלם שהיה מושלם ליד שלה, הוא נעלם בפיגוע הזה הוא
נעלם ואין סיכוי שנמצא אותו.
והשרשרת התואמת שהיתה בתיק שלי, שרציתי לתת לה אחרי הקינוח גם
היא איננה. מכל הסט הזה לפחות נשאר הדבר הכי חשוב, הטבעת שלה.
מעט שרוטה בכמה מקומות אבל עדין עומדת והיא לא מרפה ממנה. זה
עושה לי כל כך טוב כי היא לא מרפה ממני, היא לא מותרת עלי. היא
לא מותרת עלינו!



עבר חודש וחצי מאז הפיגוע, אני בבית. הכל כבר ממש מסתדר. קבענו
את החתונה ל3.2  חודשים בדיוק אחרי הפיגוע. חזרתי לעבוד וכמעט
חזרתי לשגרה היא דואגת לי שבעתים וזה נחמד לי ואני דואג לה עוד
יותר.

אנחנו מאוהבים ונשארנו מאוהבים, וזה הדבר הכי טוב שיכולתי
לבקש, וזה הכל בשבילי ואני יודע שמעכשיו ניתנו לנו החיים
במתנה, מעכשיו נתנה לנו אהבה אמיתית יותר מכל מה שהיה לנו עד
עכשיו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מבקש בכל
לשון של בקשה
תתנהג כמו גבר



הסנדק מתלמד


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/3/05 18:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ילד של בית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה