משהו מציק לך. אתה בעצמך לא יודע מה. פשוט הרגשה כזאת שאתה
חולה כל היום. אין לך חום או משהו. מדדת. זה מתחיל בזה שאתה לא
רעב כשאתה קם בבוקר. קורה, לא? לא סיפור. וגם זה שיש לך מין
בחילה כזאת כל היום לא אומר כלום. אולי חטפת איזה שפעת או
משהו. יעבור. אז מה אם זה נמשך יותר משבוע ההרגשה הזאת. ואז מה
אם ירדת איזה קילו או שניים.

אתה ישן הרבה. ואתה בכל זאת עייף כל הזמן. לא משנה כמה אתה
ישן, אתה אף פעם לא ממש ער. אתה נרדם בשיעורים ממש משעממים
ואתה לא מצליח להתרכז בכלום. חברים שואלים אותך מה קרה ואתה
עונה "סתם. מת מעייפות." החבר הקרוב שלך - זה שאתה מספר לו הכל
- שואל אותך מה קרה. הוא מבין שאתה לא סתם עייף. אתה לא יודע
לענות לו. אתה הרי בעצמך לא יודע.

להרבה אנשים קרובים אלייך יש בעיות. תמיד היית שם בשביל לעזור
להם. זאתי נפרדה מחבר. זה נכשל בלימודים וזה מציק לו. זאתי
סיפרה למישהו שהיא אוהבת אותו ולא קיבלה ממנו תשובה זהה. אתה
תמיד היית ההוא שמספרים לו הכל. אתה עדיין אותו אחד. עדיין
מספרים לך הכל ואתה שמח לעזור. כמו תמיד. אתה אותו בנאדם.

אבל לך? לך אין כלום. יש לך חברה ואתה אוהב אותה כמו משוגע. לא
מזמן אמרת לה "אני אוהב אותך" והיא ענתה לך אותו דבר. נהיית
הכי מאושר בעולם ואתה מרגיש שסוף סוף יש לך משהו אמיתי. אתה
יודע שהיא אוהבת אותך בחזרה, אז שמה אין בעיה. בלימודים אתה
מסתדר. יש מקצועות שיותר טוב, יש כאלה שקצת פחות, אבל אתה לא
נכשל בכלום. יש מקצוע אחד שאתה בקושי מגרד את העובר אבל זה אף
פעם לא הפריע לך. זה עדיין לא. הידידה הכי טובה שלך חושבת
שעכשיו, כשיש לך חברה, הקשר איתה יתחיל להתנתק. שכנעת אותה שזה
לא ככה, אז זה גם לא זה. אתה לא יודע מה אתה רוצה להיות בצבא,
למרות שהגיע כבר הזמן להחליט. אבל אף פעם לא ממש ידעת וזה אף
פעם לא הפריע לך יותר מדי. גם עכשיו זה לא מפריע לך. באמת שיש
לך חיים טובים. גם למשפחה אין בעיות. אז רבאק! מה לעזאזל הבעיה
שלך?!