ג'ק האנאלפבית וסיר-הבישול - עיבוד לאגדה עממית עם מוסר השכל
חשוב

ג'ק רטן. ג'ק לא רטן זה זמן רב, יש לציין, אך עכשיו הוא בהחלט
רטן. הוא היה לבדו, אך לא זו היתה הסיבה. הוא לא היה מצודד
במיוחד מבחינה חיצונית, אך גם זו לא היתה הסיבה. הוא היה בתוך
סיר בישול ענקי, וזאת - עדין לא היתה הסיבה. אבל לפני שנגלה מה
היתה הסיבה, כדאי שנספר כמה דברים על ג'ק.

הוא היה מטר וחמישה-עשר, שזה בהחלט לא הרבה. עורו היה אפור
ונוקשה, ובמקומות רבים היה מכוסה קשקשים ירקרקים-עכורים. שיער
גוף דליל עיטר את כתפיו, כפות רגליו ואת החלקים הפנימיים של
אוזנו. היה לו זנב לא ארוך, מחוספס למדי וחסר שימוש כמעט. היו
לו שתי קרניים מחודדות וקצרות שהזדקרו מאחורי אוזניו, עיניו
היו קטנות וירוקות, אפו זוויתי וגדול, ושפתיו צרות.

ג'ק השעין את מרפקיו על שפת הסיר והניח את ראשו האפרפר בין
כפות ידיו הגדולות. הוא תופף ברגלו ספק בחוסר-סבלנות ספק לשם
הנעמת-זמנו. הענפים והזרדים כבר היו מוכנים תחת הסיר, חבית
מים-לבישול וגבישי מלח גסים עמדו הכן בצד. אף כף עץ עבה באורך
מטר היתה שם, נשענת בחוסר-תוחלת על שיח ורדים ססגוני.

מזג האוויר היה סגרירי עם נטייה לצהוב. העונה היתה אביב, ולכן
זה היה מפתיע למדי. אבל את ג'ק, שהיה בשעות הפנאי שלו בוטנאי
חובב, זה לא כל-כך עניין. הוא רטן שוב. כקילומטר משם נראו בתי
הכפר. עשן היתמר פה ושם מעל גגות הבתים, והאנשים היו עסוקים
בהכנות לחגיגה הגדולה שבה עתיד ג'ק להפוך למרק. ג'ק ידע שזה לא
יהיה נעים. יהיה לו חם מאוד בסיר, דמו ירתח ועורו יבעבע ויתפקע
- עד שימות. הוא בהחלט רצה כבר להיות אחרי כל זה.

ג'ק היה שייך לאסכולה מיוחדת במינה, שמספר חבריה התמעט בתקופה
האחרונה בקצב מדאיג. המאפיין העיקרי של חברי האסכולה הזו היה
אידיאולוגיה חזקה שבה היו חדורים. דבר זה היה בהחלט יוצא-דופן,
בהתחשב במקום ובזמן שבו חיו ג'ק וחבריו. הוגי-הדעות המובילים
של אותה אסכולה פיתחו ודסקסו והתפלספו סביב רעיון האחריות
האישית של האדם (רק לשם פישוט הניסוח - יצורים רבים ומגוונים
נטלו חלק באותה תנועה) כלפי מעשיו שלו. מדי פעם, כאשר חשו
המנהיגים בהתרופפות כוחה המיסטי של הקבוצה, היה אחד מחבריה
משמש דוגמת מופת להקרבה ומימוש באון ובגאון של אמונותיה.

ובכן, ג'ק היה אותו קורבן, שעלה בהגרלה הוגנת ואמיצה. היה עליו
לבצע מעשה כלשהו שעונשו נורא וידוע מראש, תוך הדגשה של קבלתו
את העונש בשלווה קלאסית ובוגרת. ג'ק הלך, אם כן, לממלכה השכנה,
נטל את אחת מבנות האצולה שלהן, ביצע בה מעשה סדום ולאחר מכן
הביא אותה לידי מוות. לאחר שסיים, נותר במקום עד אשר נמצא על
ידי בעלה ואביה של אותה בת-אצולה. רצה המקרה, וגורלה האומלל של
בת-אצולה היה בדיוק הדבר שלו פיללו כל האנשים שהכירו אותה.
בתחילה רמזו שני הגברים לג'ק שיסתלק משם, אך הוא נותר במקום
בעיקשות והלך אחריהם חזרה לכפר, היכן שהתוודה על מעשיו
בקולניות בכיכר המרכזית. עגבניות רקובות וביצים באושות הוטחו
בו, אך גם שם התעקש להישאר עד אשר יובא בפני שופט הכפר.
"ובכן?" אמר השופט.
ג'ק כבר היה חסר סבלנות.
"מה העונש המקובל על אונס ורצח אחת מבנות-האצולה שלכם?" שאל
ג'ק בראש מורם.
"מוות." הודה השופט.
ג'ק לא היה טיפש.
"יפה. אם לא ייושם העונש הזה עלי," הכריז. "אצא ואספר בגבולות
הממלכה שכאן רשאי כל זר לעשות בנערות המקומיות ככל העולה על
רוחו ו..."
"בסדר, בסדר," אמר השופט. "מחרתיים תתרחש בכפר חגיגת הליקוי.
נוכל לבשל אותך למוות בתור מרק, אם תרצה."
"יפה." אמר ג'ק והושיט ידיו קדימה, במטרה להיכפת. השופט הביט
בו בחוסר-אונים.
"אה... תוכל להתאכסן למשך הלילה מעל המסבאה. אני אדבר עם
בעל-הבית, והוא לא יגבה ממך דבר."
ג'ק הניח ידיו על מותניו בתוכחה, אך נוכח לדעת שאין מילים בפיו
שיכלו לשנות את מצבו. הוא צעד אחר השופט לעבר המסבאה, וניסה
להיראות כנוע, שפוט ורמוס ככל האפשר.

שני הימים עד החגיגה עברו עליו בנעימים. התייחסו אליו יפה
מאוד, ובערב החגיגה הובילוהו ברוב כבוד אל הסיר בפאתי הכפר.
וכך הגענו שוב לנקודת הפתיחה, בא עומד ג'ק בתוך הסיר הענקי -
ורוטן. הוא רוטן משתי סיבות.  אחת היא, שאנשי הכפר הותירוהו
לבדו בסיר כבר שלוש שעות כמעט. הוא לא ידע אם זה בגלל שההכנות
עוד היו רבות והם לא רצו שהוא יסתובב להם בין הרגליים, או שהם
עדיין קיוו שהוא ייקח את רגליו ויסתלק משם. למעשה זה לא שינה
דבר - הוא כבר היה בסיר שלוש שעות, וזה התחיל להיות משעמם.

הסיבה השנייה שרטן היא שאף אחד מחבריו האחראים למעשיהם עדיין
לא הגיע כדי לחזות ולתעד את הוצאתו להורג. ללא נוכחות שכזו,
כמעט לא היה טעם לכל הגבורה העילאית
והתמודדותו-האמיצה-עם-גורלו-שנלקח-בחשבון-טרם-המעשה-שבגינו-נענש.ג'ק
רטן שוב, יצא מהסיר ודחק עוד כמה ענפים תחת הסיר. הוא הסיר את
המכסה מעל חבית המים והמיס בה את גבישי המלח, כהכנה לבישול.
כדי להירגע, יצא לשוטט קצת ביער כדי לחפש עשבי-תיבול למרק.

עתה, כשג'ק לא כאן, ניתן לספר דבר נוסף בלי לפגוע בו.

כבר אמרנו שג'ק לא היה טיפש. אך עם זאת לא היה מודע לאמיתות
מסוימות שנגעו לחייו שלו ולחיים ככללם. האמיתה שעליה נדבר היא
מעין משפט מתמטי-חברתי, שניתן לנסחו, באופן גס למדי, כך:
אמינותה הרעיונית של חברה-אידיאולוגית היא 0.004, כל עוד
תקופת קיומה קטן ממחזור לבנה אחד. לצד המשפט הזה, ניתן לנופף
בעובדה כי אסכולת-האחריות-האישית אליה השתייך ג'ק נוסדה כשניים
עד שניים וחצי ימים בטרם נשלח אל הממלכה השכנה כדי לבצע את
אותו פשע נורא. היא נוסדה מתוך תחושת שליחות חזקה, ולאחר
יומיים של ישיבות הוחלט לשם איזו אידיאולוגיה הוקמה התנועה.
בכל-אופן, לצד אותו משפט מתמטי-חברתי המצוי
בספר-המשפטים-המתמטיים-חברתיים ניתן למצוא משפט נוסף, אשר במבט
ראשון הנו צר-אופקים מכדי להיכלל בספר חשוב שכזה, אך הנה כי-כן
אכן הוא שם: לגבי שליחה האידיאולוגי של תנועה, קיומה לגביו
הוא 0.0008, כל עוד זמן נתק הקשר בינו לבין ראשי התנועה עולה
על זמן קיומה.

לשם הפקת מידע של ממש גם מהמשפט הזה, הבה נעקוב אחרי
ההתרחשויות: אסכולת-האחריות-האישית הוקמה בערב יום ראשון.
בבוקר יום רביעי, דהיינו יומיים וחצי לאחר הקמתה, נשלח ג'ק
למשימתו פורצת הגבולות והזמנים. מאז לא שמע ולו דבר מראשי
התנועה. ליקוי-הירח עתיד היה להתרחש (כבכל שבוע), בליל שבת.
זאת-אומרת, שבעת ששוטט ביער בחיפוש אחר עשבי-תיבול, למעשה היה
הנתק בין ג'ק לראשי-תנועתו שלושה וחצי ימים. יומיים וחצי <
שלושה וחצי ימים.

כעת עלינו לחשב מה הסיכוי ששני האירועים המפורטים במסירות
כה-רבה בספר המשפטים המתמטיים-חברתיים יתקיימו יחדיו:
0.004X 0.0008 =0.0000032
בתרגום לאחוזים, מדובר באחד חלקי 3125 של אחוז בודד. במדינות
רבות הסיכוי לזכות בהגרלת הלוטו הגדולה גבוה מכך בצורה
משמעותית. אכן! אלמלא יקרה דבר משמעותי ומיידי, יסבול ג'ק
ייסורי-תופת מופתיים בסיר המרק הרותח ללא כל הצדקה! הרי זו
מחשבה בלתי נסבלת של ממש.

בשיטוטיו ביער איתר ג'ק בעינו הבוטאנית המנוסה שרידי
עיזבונית-חלחלה, שצמחה למרגלות העצים הגדולים. הוא עקב אחר
שורת העצים עד אשר הגיע לקרחת יער קטנה. בפאתי רחבת-העשב ניצבה
בקתת-עץ. משקופי הדלת של הבקתה היו מצופים סוכריות-תופין-זהוב
שהיו אהובות על ג'ק במיוחד. הוא ניגש בזהירות והחל מלקק את
המשקוף. בעשותו כן נשען מבלי-משים על הדלת וזו נפתחה באיטיות
ובחריקה.  

ג'ק עצר את נשמתו והביט פנימה בתדהמה וביראה. אור הציף את
פניו, ודממה נפלה בקרחת היער-הקטנה. הבקתה היתה עשויה חדר אחד.
בחדר לא היה דבר פרט לשולחן עגול קטן שניצב בדיוק במרכז. ג'ק
הציץ סביבו בהססנות, אסף את זנבו ונכנס פנימה. הוא התקרב אל
השולחן באיטיות.  על השולחן היה מונח חפץ. מלבני, נמוך. ספר!
היה זה ספר. ג'ק נעמד ליד השולחן. על הספר היה כתוב, 'ספר
המשפטים המתמטיים-חברתיים'. לידו ניצב מחשבון-כיס קטן.

כל ההתרחשויות הובילו לכך שג'ק עומד לפתוח את הספר ולקרוא בו
את אותן אמיתות שעתידות להציל את חייו! ג'ק, מעט הלום
ובלתי-מרוכז, אמנם פתח את הספר. אך בעוד שעה קלה הוא בכל-זאת
עתיד לקרוע את ריאותיו בצרחות שעה שהמים בסיר בו יהיה שקוע עד
צוואר יתחילו לרתוח.
ג'ק, כמובן, היה אנאלפבית.