בלילה שחלף לחשתי שמך בחלום
והנה נכנסה לחיי מלאכית, פתאום,
לקחה את ידי בידיה
ואמרה לי לבוא אחריה.
עפתי אתה לשמיים
כסומא עטוף בכנפיים
ורקדנו בינות הכוכבים
שנצנצו לכבוד המבקרים.
במשעול הדרך אל הלבנה
הבטתי למטה אל האדמה
ולפתע ככה נזכרתי
ביום שאותך הכרתי.
המלאכית הביטה עלי...
חייכה אליי...
בקשה לפנות וללכת לדרכה,
הפצרתי שלא, אך היא נפרדה בנשיקה.
התעוררתי בבוקר מקרן שמש שהכתה
על פני והשיבתני אל ההכרה
שהמלאכית הייתה רק חלום
כדי להביא אל נפשי השלווה והביטחון
ואת, אהובתי, ביום ובחלום
ואני לא צריך אף אחת במקום.
6/09/02 © |
