פעם היינו אמיתיים, היום רק מלחשוב על מחר נהיה לי כאב בטן.
אני לא מבינה למה זה קורה רק לי ואם לא רק לי אז למה דווקא לי
אבל זה קורה. אני לא יכולה לחשוב על יום האתמול והמחר לא נראה
בהיר בכלל. מבטים קטועים תקועים כזרעונים קטנים מחפשים לאן
ללכת, הכל מרחף ובאה תחושת החמימות המוכרת, שמתרכזת לך למעלה
בלב. ואז אתה מקיא. כשאני מקיאה אני בוכה, גם כועסת, אבל בעיקר
בוכה. זו כזו הרגשה בודדה, רוב האנשים מצליחים לשמור את מה שהם
אוכלים ואת לא.
במבט לא מבט של שתי אצבעות וזה בא, זה רפלקס, אצלך כבר לא, זה
פשוט זורם, חמצמצות רעילה של מיצים מתובלנים, את קוראת לזה אבל
גם רוצה שיפסק.
מתי יבוא כבר קיץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.