"תמשיכי ללקק אותי... כן...ככה...", אני נאנקת.
יש לה לשון מדהימה. ידעתי שיש לה פוטנציאל! אני עוצמת עיניים
ומרגישה את הלשון הרטובה שלה מותירה שבילים לחים על כל גופי.
בחיי, אני יכולה להתמכר לזה!
כעיקרון אני לא אוהבת שפחות ועבדים שיוזמים, אבל היא... משהו
מיוחד. התמימות שלה והבתולים שלה בכל העסק הזה ממש מגרים אותי
ומסקרנים אותי. אני רגילה לעבדים שנמצאים בעסק שנים. אנשים
שכבר מלכות אחרות חינכו אותן וכאן... כאן יש לי דף חלק. פשוטו
כמשמעו.
"הסירי ממני את המגפיים", אני פוקדת. היא שולחת יד אל רוכסן
המגף ופותחת אותו.
"בעצם...", אני אומרת ומרגישה את הריגוש מאמיר בי שחקים, "אני
רוצה שתלקקי לי את המגף". היא מביטה בי כשעל פניה סימני שאלה.
"קדימה!", אני מדרבנת אותה.
היא מתרחקת ממני מעט, ישבנה יושב על הרצפה והיא מרימה את רגלי
הימנית. היא מושיטה לשון הססנית ומעבירה ליקוק קל.
"יותר חזק!", אני אומרת וגוחנת מעט קדימה על מנת להטיב
לראותה.
היא עוצמת עיניים ומלקקת את המגף בלשונה. תחילה בתנועות
איטיות ולאחר מכן בתנועות מהירות וארוכות יותר ויותר. היא
מתחילה בקדמת המגף ועולה לכל אורכו עד שלשונה מדלגת מעור המגף
ועוברת לעור שלי. היא מלקקת את ברכי ושוב חוזרת למגף, מבריקה
אותו.
האצבעות שלה מורידות גם את הרוכסן השני ואני חשה בציפורניה
מועברות באיטיות על עורי שעד לפני רגע היה מכוסה במגף. המגפיים
מוסרות מעמי ומועמדות בעדינות ליד הקיר. ראשי חוזר להישען על
המזרון ואז אני עוצמת עיניים ומרגישה את הלשון שלה מסיירת בכל
איבר ופיסה בגופי. השפתיים שלה נושקות ברכות לשפתיי.
אני לעולם לא מתנשקת עם העבדים והשפחות שלי.
אבל הלשון שלה נתחבת פנימה לפי ואני דוחפת את לשוני לפיה,
מובילה את הנשיקה הסוערת בהרבה תשוקה. אני תופסת במותניה
ומתגלגלת עמה על המזרון. אני כעת מעליה, מרגישה את גופה הרך
והעירום, כמעט לגמרי, תחתיי והוא קורא לי. קורא לי לבוא אליו,
לשאוף אותו לתוכי ולהתמזג עמו. אני דוחפת את רגלי הימנית אל
בין רגליה, מפסקת אותן בכוח ונשכבת ביניהן. היד שלי נתחבת תחת
החוטיני שלה ואני מרגישה את הכוס שלה לוהט ורטוב וזה כל כך
מגרה אותי, שאני משחילה אצבע לתוכה במהירות והיא נאנקת
בהפתעה.
אני רואה אותה פוקחת עיניים ושתינו מביטות אחת בשניה.
אני קמה ממנה ומתיישבת תוך שאני נשענת על הקיר.
"תתפשטי", אני אומרת. מנסה להישמע רצינית, אבל הקול שלי רועד.
כבר מזמן בחורה לא עשתה לי את זה עד כדי כך. הפחד שלה, הפחד
שלה ממני ואולי אף יותר ממה שאעשה ומהדברים החדשים שהיא מגלה
ועשויה לגלות בכל רגע, מורגש בה היטב. העיניים שלה לחות
ונוצצות ואני רואה את התשוקה שלה ומרגישה את החשש שלה רוטט
בגופה.
היא קמה ועומדת מולי על רצפת האבן הקרה.
היא מורידה את מגפיה-שלה ומניחה אותם סמוך למגפיי. היא מלקקת
את השפתיים, מסתובבת לאחור, מניחה את קצות אצבעותיה על הגומי
של התחתון, משתהה קמעה ואז מתכופפת קדימה, תוך שהתחתון מחליק
מטה אל ברכיה ומגיע עד הרצפה בסלואו מושן מטורף, כאילו אני
צופה באיזו פרסומת לא מוצלחת. היד שלה מלטפת את רגלה, עוברת
לירכה הפנימית ומגיעה אל בין רגליה. היא מלטפת- מוחצת את איברה
ומתיישרת בבת אחת. היא מסתובבת אליי.
בלי לשים לב, רק לפי תנועות אישוניה, אני מבחינה בכך שאצבעי
ממשמשת את איברי. כמה אני משתוקקת להרגיש אותה שם!
אני מתרוממת ממקומי, מניחה את ידי על בטנה ודוחפת אותה לקיר,
אל הצלב. אני מצמידה אותה לקיר היטב, פותחת את שלשלאות היד
הימנית וכולאת את ידה שם. היא נראית מופתעת לרגע, אבל משהו
במבטה הראה שהיא צפתה את זה. או שאולי... חשקה וקיוותה לזה?
אני קושרת גם את ידה השניה. היא מביטה בי בשקט. שקט פנימי,
אפילו, להפתעתי. אני ניגשת לקרן החדר ושולפת מתוך הערמה הזעירה
שם כיסוי פנים שחור עם שרוך גומי. אני מתקרבת אליה ומכסה את
עיניה. אני שומעת אותה בולעת רוק בדממה השוררת, מלבד נשימותיה
ונשימותיי הכבדות, כשברקע אני שומעת חלש מאוד את המוזיקה
מהקומה התחתונה. רגליה מפוסקות, שדיה מובלטים ואיברה פעור
מולי, כמו פיה המתנשף, המצפה. בידי השניה אני אוחזת בשוט העור
שלי, עבודת יד שידיד אישי שלי הכין (וגם התנסה בו על בשרו).
אני מעבירה את רצועות העור בעדינות על גופה, מלטפת עם השוט את
העור הרך והבהיר שצפוי עוד לעטות גוני אדום וארגמן.
אני מהדקת את רצועות העור סביב האגן שלה, סביב הרגל, מבליטה את
אזור עצמות האגן...
פתאום אני נושכת אותה קלות בפטמה. היא צועקת ואני נושכת אותה
ליד הפופיק. מתחילה בסדרת נשיכות-נשיקות-ליטופים בכל גופה. היא
נאנקת, מתפתלת, לא יודעת איך לאכול את כל הרגשות בתוכה...
אני שומעת רעשים מאחוריי. אני מסתובבת לאחור במלוא גופי, אפילו
שוכחת להסתיר משהו מאיבריי הגלויים.
הוא מתקרב אליי, מסכה שחורה על מחצית פניו, אבל אני יודעת מי
הוא. אני אזהה אותו גם אם לא אראה אותו שנה והוא יהיה עם זקן
עבות ושיח בונזאי על הראש. אני מתקרבת אליו והוא אוסף אותי
לזרועותיו, מאמץ אותי בחוזקה לחיקו ומנשק אותי נשיקה עמוקה
ורטובה. לבסוף הוא מרפה משפתיי ומאחיזתו ושנינו מביטים בה,
תוהים מה לעשות.
הוא מביט בה וסוקר את גופה בהנאה ובעניין. משהו נצבט בלבי.
אנחנו אומנם לא ביחד, ויש לי גברים רבים ומצדי אני יכולה עכשיו
לקחת מישהו ולזיין לו את הצורה, אבל... מעולם לא ראיתי אותו
מביט ככה במישהי לידי.
אני לא יודעת מה מפריע לי יותר- העובדה ש
הוא מביט בה, או
שזאת פשוט
היא שאותה מישהו אחר רוצה.
הוא מעביר יד גדולה על הכתף שלה ואני רואה אותה מצטמררת אחרי
עשר דקות שאיש לא נגע בה. אני יכולה לראות את כולה דרוכה.
היד שלו מסיירת בכתף, בצוואר ועוברת לשדיים. הוא אוחז באחד מהם
בחוזקה ואני מבחינה בעווית קטנה בלחייה. היד שלו מטיילת בה
תחילה בעדינות, בחשש- מה, אולי אפילו של ההערצה של משהו יקר
שחלמת עליו זמן רב, ורק כעת, בפעם הראשונה, הזדמן לך ממש לגעת
ולחזות בו מקרוב.
הוא מתחיל לתפוס תעוזה ומלטף בחוזקה את הבטן, הוא מכאיב לה
באגרסיביות שלו ואני רואה איך שהוא נהנה מזה. נהנה לגרום לה
כאב. בחיים לא ראיתי אותו ככה...
הוא מעביר את ידיו על השלשלאות הכרוכות סביב פרקי ידיה. אני
רואה על הבעת פניה שהשתנתה ברגע שהוא נצמד אליה כשהוא לבוש רק
במכנסיים שחורים צמודים, שהיא יודעת שמשהו פה לא בסדר. הוא
מניח את ראשו בחיקה, ומשפשף בה את הזיפים.
"מי זה?", היא שואלת בחשש.
הוא מתרחק ממנה, וסוטר לה בחוזקה.
"האדון שלך, כמובן. המלכה שלך, יותר נכון, המלכה שלך
לשעבר",
הוא אומר ומביט בי במבט קר, "לא לימדה אותך לא לפצות פה בלי
אישור?".
היא שותקת לרגע. הפה נפער ונסגר חליפות. בית החזה שלה עולה
ויורד.
"עומר?...", היא שואלת בחשש.
הוא שותק. הוא חוטף ממני את השוט, מלטף בו אותה ומצליף על
שדיה. היא צועקת. אני מביטה בו במבט מוזר. תנועה מיומנת של אדם
שמצליף בפרק היד, ולא בכל הכתף, כמו אדם שזו לו הפעם הראשונה.
הוא מצליף בה שוב. היא מייללת. למה פתאום אני מרחמת עליה? או
אולי אני מקנאת, שהוא לקח את שרביט המלכות מידי במהירות שכזו,
כאילו הוא שליט מלידה? גונב לי את השפחה שאני מפנטזת עליה כבר
כמה ימים ללא הפוגה?
הוא מסתובב אליי. "מה את מסתכלת? גם את כלבה! את לא יותר טובה
ממנה!".
אני מביטה בו במבט פגוע והמום. "על מה אתה לעזאזל מדבר!?"
"תשתקי!", הוא צועק. "תכרעי ברך!"
"מה?..."
"תכרעי ברך. עכשיו!", הוא מצווה עליי, מניח ידו על ראשי ודוחף
אותו כלפי מטה, לכיוון אגנו. מעצמת הדחיפה, אני כורעת לו ברך.
הוא מביט בי ומחייך. חיוך דק של אדם שמצליח, אולי בניגוד לכל
ציפיותיו, לעמוד ביעדיו.
"תורידי לי את המכנסיים!", הוא אומר.
השוט שלו, שהיה
שלי עד לפני עשר דקות, נח בידו השמאלית (הוא
איטר) שמצויה על גבי. מעין איום אילם.
משום מה, אני מושיטה ידיים רועדות אל כפתור מכנסיו ופורפת
אותו. אחר כך אני פותחת את הרוכסן המשמיע קול שמרעיד את הדממה.
אני אוחזת במכנסיים מאחורה ומפשילה אותם מטה, עד שהם נופלים
לרצפה.
"ועכשיו הנעליים. נו, למה את מחכה?".
אני מביטה בו במבט שאלה. מה קורה לו?! הידיים שלי נשלחות אל
השרוך ואני פורמת את הקשר ומורידה את הנעליים אחת אחרי השניה.
אני מתחילה להפשיל את הגרביים, ולפתע הוא סוטר לי בחוזקה. "נו,
זונה!".
"כוס אימא שלך! למה עשית את זה!?", אני צועקת.
אף אחד אחר
בחיים לא דיבר אליי ככה!
עוד סטירה נוחתת עליי. הפעם מהצד השני של פניי. הלחי בוערת,
כמעט כמו הכעס המתחיל להתעורר מרבצו בתוכי. החום מתפשט בגלים
בגופי, כמו העלבון.
"את לא אמורה לשאול שאלות, שפחה!", הוא נובח עליי.
"איך אתה מעז!?", אני מתפרצת.
הוא מביט בי בדממה כזו, שאני יכולה לחתוך אותה בשוט עור
שורק...
הוא מוריד את הגרביים ומסיר באיטיות מחושבת את התחתונים. האיבר
הזקור שלו עומד ממש מול פניי. אני מתרוממת. הוא מביט בי בשקט.
אני חושבת שאולי השיגעון הזה עבר לו, אבל משום- מה, הבעת פניו
נראית לי כמו השקט המסוכן שלפני הסערה.
הוא תופס אותי לפתע בירכיי ומרים אותי.
"תוריד אותי! תוריד אותי, אני אומרת לך!", אני צועקת עליו ומכה
בו באגרופיי.
זה לא מזיז ל-1.93 הס"מ החסונים שלו. הוא מפיל אותי למזרון,
סליחה, זורק אותי כאילו הייתי שק תפוחי אדמה ושוכב מעליי.
האיבר שלו מתחכך בי, ואני מתחילה לפחד.
"תעזוב אותי", אני מייבבת. לעזאזל! אני
מתחננת בפניו!
הוא מרים את ידיי מעלה וכולא אותי בין ידיו. אני מרגישה את
השרירים שלו מתוחים, כמו פניו, כל גופו דרוך להתפרצות.
"תהיי ילדה טובה?", הוא שואל בטון מאיים.
אני שותקת לרגע, משתהה על התשובה.
"כן...", אני פולטת לבסוף.
הוא נועץ בי מבט משתק, ואני מרגישה, לראשונה בחיי, פחד מפרפר
בלבי.
גרוע מזה, אני מרגישה
פחד מהול בתשוקה.
לעזאזל, זה עורר אותי כמעט, באופן שווה, או אפילו
יותר
מלשלוט בה.
החזה של שנינו מתנשף ומתנגש אחד בשני. הוא מתרומם ממני והולך
אליה בצעדים מדודים, גאים. אני קמה מהמזרון בקושי, מושפלת.
הוא מסמן לי לבוא אליו. אני עומדת לצדו. הוא מפסק לה את
הרגליים והיא חושקת שפתיים. הוא מביט בי ומחייך חיוך
ערמומי.
"פגעת בה, נכון?"
אני שותקת לרגע. "כן".
"כן, מה!?"
אני מחייכת חיוך רפה. "כן, אדוני...".
הוא מחייך אליי בשיניים בוהקות. חיוך של מישהו שמרוצה מעצמו.
"יפה", הוא אומר ונוטל רגע של שקט. אולי זהו רגע לפני הטלת
הפצצה.
"אני רוצה שתרדי לה", הוא אומר, ואז מתקן עצמו: "אני
דורש
שתרדי לה".
אני מרימה גבה. ובכן, אם הוא רוצה לשחק איתי את המשחק, אין
בעיה, רק שלא יתפלא אם זה יחזור לו אחר כך כמו בומרנג...
וזה דווקא משהו שלא אכפת לי לעשות.
אני מתקרבת אליה, זוחלת על ברכיי. אני מרגישה רטט זעיר חולף
בירכיה כשאני אוחזת בהן. היא שומעת הכל. היא יודעת מה הולך
לקרות...
אני מעבירה אצבע בין הרגליים שלה ומרגישה רטיבות כבדה. אני
מוציאה לשון ומלקקת לאט לאט. אני מתחילה להעביר אותה מלמטה
למעלה, והיא פולטת אנחה חנוקה של תשוקה עצורה, שכמותה לא שמעתי
זמן רב. אני מתחילה ללקק לה, לשאוב את נוזליה לפי, מוצצת לה את
הדגדגן ורואה אותה מנתרת וזעה ממקומה באי נוחות קל. אני אוחזת
בחוזקה בירכיה, לא נותנת לה לזוז ומקרקעת אותה לקיר בשפתיי.
אני ממשיכה במלאכתי, תרה אחר הנקודה הרגישה שלה בלשוני. כשאני
מוצאת אותה, לבסוף, אני יודעת שהגעתי אליה במדויק, כי לא ניתן
היה לטעות באנחה ששיחררה...
אני ממשיכה להתעסק בה עם לשוני, שפתיי, שיניי, משלבת אצבע מידי
פעם. היא רועדת, בגלים, רוטטת לי בפה בויברציות מופלאות ככל
שאני דוחקת בה לטפס מעלה. אני פוזלת הצדה ורואה אותו מביט בנו
בעיניים חצויות- עפעפיים, משפשף את איברו ונאנח גם. הוא תופס
אותי מציצה עליו ומתקרב מאחוריי. הוא מעביר יד בעכוזי ואני
עוצמת עיניים בתענוג. הוא עומד ממש מאחוריי, איברו הקשה מתחכך
בעורפי. הידיים שלו, כך אני מבחינה, תופסות לה את השדיים והוא
מנשק אותה. אחת הידיים שלו פתאום נשלחת לשד שלי וחופנת אותו
בחוזקה. ידו מכסה את השד שלי כמעט כליל ואני נאנחת, ממשיכה
ללעוס את הדגדגן שלה, כאילו היה סוכריית טיק-טק...
הוא אוחז בשיערי ודוחף אותו פנימה, אל בין ירכיה. היא גונחת
וגם אני משמיעה אנחות הנאה קלות. היא ממשיכה להיאנח, לגנוח
ולרעוד. אנחותיה מתקצרות יותר ויותר והיא מתחילה להישמע כאילו
היא מייללת ממש...
ואז, להפתעתי הרבה, ואולי אף להפתעתו, היא שואלת בקול בעל גוון
מיוסר: "האם אני מורשת לגמור?"
"כן!", אנחנו עונים יחדיו במקהלה, ובקושי שמים לב לכך.
היא מחייכת חיוך מקסים ואני ממשיכה בפעילותי. נשימתה מתקצרת
עוד ועוד ועוד ועוד, עד שהיא צועקת ממש, וכל איבריה רפויים
לפתע. היא מיטלטלת לה על הקיר, כשרק פרקי ידיה התפוסים שומרים
לבל תיפול.
אני מביטה בו מלמטה והוא מושיט לי יד כדי שאקום. הפה שלי קצת
תפוס...
"תשחררי אותה", הוא אומר לי.
אני ניגשת לשמלה שלי שזרוקה על הרצפה, שולפת את המפתח ופותחת
את האזיקים אחד אחרי השני. אחר כך אני מסירה את המסכה שלה והיא
מביטה בשנינו. היא מתמוטטת היישר אל זרועותיי הפרושות.
הוא מביט בשתינו והולך הלוך ושוב.
"אממ... מה אעשה איתכן?", הוא שואל את עצמו.
אני עומדת לפתוח פי על מנת להציע משהו, אולם ברגע האחרון אני
נזכרת שלא ביקשתי רשות. לעזאזל! מה קרה לי!?
הוא עומד בין שתינו, מחייך חיוך הנראה כזדוני- משהו.
"כרעו על ברכיכן!", הוא מצווה.
אנחנו כורעות על ברכינו, אחת מכל צד שלו. הוא אוחז באיברו
ומנפנף בו מול שתינו.
"אתן יודעות מה לעשות...".
אני מחייכת אליה והיא משיבה לי בחיוך. היא שולחת לשון אל איברו
מצדו השמאלי ומלקקת לאורך. הוא רועד. אני מלקקת בכיוון הנגדי.
אנחנו מתחילות ללקק כל אחת לכיוון אחר, עד ששתינו פותחות
בבסיס, ורצות עם הלשון עד לכיפה ואז.. לשונותינו נפגשות.
וכמו זוג מאוהב שנפרד בניגוד לרצונו לזמן ממושך, לשונותינו
מתאחדות ומתחילות לערבל זו את זו, וכל זה כשקצה איברו מצוי בין
שתיהן...
אני אוחזת בפלח ישבנו הימני והיא בשמאלי, צובטות וממשיכות
במלאכת הליקוק. פעם אני מוצצת לאורכו של האיבר ואז יוצאת, ופעם
היא מוצצת לאורכו, מתחלפות בינינו ומשלבות אצבעותינו מפעם לפעם
מאחורי גבו.
הוא מתחיל להתנשף והוא, שבחיים לא שמעתי אותו גונח בסקס, מתחיל
לפלוט אנחות שבהחלט נשמעות כאלה. לפתע הוא מרחיק את הפנים של
שתינו בתפיסת שיער נוקשה ואז אני מרגישה נוזל חם נשפך לי על
הפנים ועל השדיים...
יש בי בחילה עמוקה כשאני רואה את הזרע שלו מרוח על עורי...
הוא מחייך חיוך מדושן עונג.
"עכשיו תלקקו את זה אחת מהשניה...", הוא מכריז.
היא מביטה בי ואני רואה שגם היא נגעלת.
"לא נורא, תדמייני שזה משהו אחר...", היא לוחשת באוזני מבלי
שיבחין, ומלקקת טיפה לבנה על הפטמה שלי.
שתינו מלקקות ומתלקקות, וכשאנחנו מסיימות ללקק האחת את השניה,
אנחנו פונות לזין שלו כדי לנקות היטב גם אותו.
משום מה כשמתרגלים לטעם ולמרקם, זה פחות מגעיל...
אבל אולי אני חושבת ככה בגלל זו שאיתי ובגלל כל האווירה...
"קומו!", הוא אומר, ושתינו מתרוממות בתמיכה של אחת בשניה.
הוא מסיר את המסכה שלו והיא נופלת מאצבעותיו לרצפה.
"תשכבי על המזרון", הוא מורה לי באצבעות עליו.
אני צועדת לשם ונשכבת עליו. סוף כל סוף, הגעתי אל הנחלה
והמנוחה...
הוא מפסק את רגליי ויושב ביניהן. היא יושבת על כרית לצדי. הוא
מחייך אליה ומסמן לה משהו שאני לא רואה.
הוא מורה לי לעצום עיניים ואני עושה כמצוותו. אני מרגישה לשון
על הפטמה ואז שפתיים. אלוהים יודע של מי הלשון... מייד לאחר
מכן, אני מרגישה לשון נוספת על השד השני, שתיהן מטפלות בי, אני
מרגישה איך ש
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.