על רקע הראשונים בכוכבים,
ותפאורת אורות שמים,
מבכי מלאכים בצל האלוהים,
צוירו מאפר האותיות... מילים.

חושלו מהן יפים שבשירים,
חרטו אותן הדם ומלחמה,
והתייקר ערכם של הכתבים,
כי מעטים נשאו מהן הלחש ותפילה.

וזאת, אומר רק על עצמי(?):

אוזניי לא ישמעו בכי המלאכים,
עיניי עיוורות לראות צללים בחושך,
ומי לעזאזל אמר, "כתבי יד לא נשרפים"!?
רבים בכם הרגתי בי... מילים.