היום הראשון:
היה זה תחילתו של יום יפיפה השמש זרחה והציפורים שרו שירים
לכבוד היום החדש.
האנשים התעוררו והתמתחו לקראת היום הבא לקראתם.
ג'ורג יצא כהרגלו לטפל בגינתו הפורחת להשקותה ואז לשבת בצל
העצים ולנוח כשכוס קפה ריחני בידו האחת ובשניה עיתון הבוקר.
"שלום לך ג'ורג" קרא שכנו שיצא כהרגלו לריצת הבוקר שלו, "שלום
גם לך" ענה לו ג'ורג "בוקר יפה היום למה שלא תצטרף אלי יותר
מאוחר"
"אולי בסוף הריצה נבוא לבקר" ענה לו השכן.
ג'ורג התמתח בעצלנות בכיסאו הוא היה כבר מבוגר בשביל ריצות
בוקר הוא זכר איך בצעירותו הוא היה יוצא לטיולים ארוכים אך
כיום כבר אין לו כוח לזה, ג'ורג פתח את עיתון הבוקר וראה
בכותרת את הידיעה שהתפרסמה מידי יום ביומו "היכונו לגשם
המטאורים שיגיע בלילה הבא מופע טבע שכזה לא ניראה מדי יום
ביומו...".
ג'ורג שהיה צופה חובב בכוכבים היה נרגש לקראת המאורע הזה הוא
עקב כל יום אחר מספר הימים שנשארו לקראת היום החגיגי, הוא כבר
הכין לו עמדת תצפית טובה ביותר על גג ביתו.
כן ג'ורג ידע שמאורע זה הוא דבר שלא רואים בכל יום מאות אבנים
קטנות שיורדות מהשמיים ומציגים מופע מדהים של גשם של אורות.
ג'ורג אפילו אכין לעצמו רשימת משאלות בשביל הכוכבים הנופלים.
כן הוא בהחלט ציפה לקראת זה...

היום השני:
השמש זרחה לאיטה על פני היום החדש כאילו היא חוששת מהיום החדש
ומההפתעות שיבואו אתו.
הציפורים שרו אך בקולם נישמע רעד מסוים. האם הזריחה השפיע
עליהם או תחושה שרק חיות מסוגלות לחוש איש לא ידע. אך דבר אחד
היה ברור לכולם, זה היה באוויר התחושה המוזרה שמשהו עומד
ליקרות היום איש לא ידע מה זה, האם זה לטוב או לרע אך כולם
עמדו והסתכלו וחיכו.
ג'ורג קם אותו בוקר ויצא כהרגלו לגינתו האהובה הוא נימתח
והסתכל לעבר השמים, "כן זה הלילה שחיכיתי לו היום הוא יגיע"
ג'ורג חשב לעצמו, ג'ורג תכנן לשבת בגינתו אך כשהוא הסתכל לשמים
הוא עצר בחשש קל והתחרט, הוא לא ידע למה הוא התחרט הוא היה
רגיל לשבת בגינה כל בוקר, אך הבוקר הזה היה מיוחד, הבוקר הזה
היה מוזר ומפחיד הוא לא ידע למה. באוויר היה תחושה של ערפל
מחניק למרות שהאוויר היה נקי וצלול, היתה גם תחושה של גשם
שעומד לרדת היה זה יום אפור למרות שלא ניראה שום ענן בשמים דבר
שג'ורג הבחין בו מיד וזה גרם לו להיות שוב קצת מרוצה "שום ענן
לא יפריע לראות הלילה, כמו שצריך להיות". ג'ורג פנה אחורה
וניכנס חזרה לביתו היום הוא יקרא את עיתון הבוקר בביתו ושוב
הוא יסתכל על הזמן המדויק של ירידת גשם המטאורים הוא לא רצה
לפספס זאת בעד שום הון שבעולם, הוא ציין לעצמו את השעה, חצות
בדיוק. כן ג'ורג יישאר ער לקראת המאורע.
הערב הגיע מיליוני אנשים בכל העולם התבוננו לשמים בציפייה הם
חיכו לזמן המיועד וכשהזמן הגיע כולם ראו מה הסיבה לתחושה שהביא
היום החדש.
ואז כולם לחשו לעצמם  "לא זה לא יכול להיות זה אמור להיות
אחרת......."

היום השלישי:
את הבוקר החדש קידמה שמש אדומה כדם שום ציפור לא שרה לקראת
היום החדש לא נישאר אף אחד שיספר מה קרה פה. הרעש היחידי
שנישאר היה רעש כדורי האש הענקים שנפלו מהשמיים ופוצצו כל דבר
שאיך שהוא עוד הצליח לשרוד.
זו הייתה תחילתו של בוקר חדש וגם בוקר אחרון על פני הארץ.....