ואז שמענו את הצעדים מתקרבים אלינו. אני מסתכל על אולי הוא
מסתכל עלי.
גלעד מפקד המחלקה סימן לנו עם האצבעות קדימה.
הנשק שהיה כבר דרוך עם כדור בקנה היה מופנה קדימה, האצבע היתה
על שמורת ההדק, אף אחד לא זז. שמעתי את הנשימות של אולי.
למרות שהיינו רטובים והיה קר נורא, לא הרגשתי כלום.
באותם שניות האנדרנלין רץ בכל הגוף והרגשתי דרוך כמו כספית.
הצעדים היו ממש קרובים אלנו,באוזנית אני שומע את גלעד נותן
הוראה.
"מכת אש".
ואז במכה אחת כ 10 חיילים מייצרים כמות תופת של אש, זה נימשך
בערך 15 שניות.
גלעד הודיע לנו לחפות ועליו ושהוא מדלג קדימה ביחד עם הקשר שלו
מומי.
אני ואולי המשכנו לייצר אש. החלפתי מחסנית בעוד אולי ממשיך
לירות. ברגע שסיימתי להחליף, הוא החליף.
קבלנו פקודה לדלג קדימה. ראשון עשה זאת דני המושבניק, אחריו
יוסי אחריו אני ואז אולי.
התקרבנו בזחילה לשיחים, בין כל השלוליות והבוץ. עכשיו המדים
היו כבדים מהבוץ וההרגשה היתה נוראית.
גילעד כיאה למפקד בצה"ל היה ראשון. הוא הודיע לכולם לתפוס
מחסות.
בתוך השיחים שכבו 2 מחבלים מחוררים לגמרי, הפעם הצלחנו להפתיע
אותם.
גילעד עשה סריקה קלה באזור ואז ניגש למומי ודיווח בקשר על
חיסול 2 מחבלים.
משום מה לא קבלנו הודעה להתקפל. קיללנו את הרגע אך כיאה ליחידה
קרבית אף אחד לא העז לרטון.
הסתכלתי על אולי ושאלתי אותו:
"מה עכשיו ,למה מחכים?" אולי הוציא מהאפוד שלו חצי טבלת שוקולד
ואמר לי: "קך, קצת אנרגיה זה אולי גם ישתיק אותך."
שתקתי אך בלב קיללתי.
שכבנו שם במבנה פחות או יותר מעגלי בין השיחים שמידי פעם אנחנו
שומעים הוראות מגלעד.
הסתכלתי בשעון השעה היתה קרוב ל 3 לפנות בוקר.
עוד מעט בטח יקפלו אותנו, לפני אור ראשון, אחרי זה יש לנו איזה
15 קילומטר הליכה.
כמעט ונרדמתי כאשר קבלתי מכה על הכובע פלדה שעל ראשי. זהו נוהל
קבוע כדי להעיר אחד את השני.
התחלנו לשמוע את המואזין מהכפר שנימצא כקילומטר וחצי מאיתנו
צווח: "אללה הוא אכבר".
באותו רגע התחילו ליפול באזור שלנו פצצות מרגמה. בהתחלה כחצי
קילומטר מאיתנו.
אני שומע את גילעד מבקש אישור לדלג אך מודיעים לו להמתין.
הפצצות התחילו ליפול קרוב יותר ואז גילעד הודיע להם שהוא לא
ממתין לאישור ואנחנו קמים ומתחילים בדילוג.
הפצצות מתחילות ליפול קרוב יותר ויותר. אני חושש שמישהו גילה
אותנו.
אשקר ואומר שלא פחדתי באותו רגע. הרגשנו חסרי אונים, מדלגים
בין השלוליות ובין השיחים בבוץ הלבנוני, הפצצות מרגע לרגע
קרובות יותר ויותר.

(המשך יבוא...)