[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שניר רוזנפלד
/
המלכים של ילדותי

חלמתי הלילה על אלביס פרסלי, על המלך חלמתי חלום.
קמתי וערערתי מה הוא ניסה לומר לי היום?
חשבתי על כל דרכו שהייתה קשה להצלחה ואיך משם הוא פשוט משך את
קו הקריירה שלו עד שהיא התרסקה.
ראיתי את כל הסבל שלו רץ לי בראש, ההזנחה של העולם אותו ושלו
את עצמו. ראיתי את אלביס פרסלי המלך בחלום וכאילו הוא אמר לי
משהו: "עבדתי כל כך קשה להיות המלך ואחרי שהגעתי לשם כאילו זה
כבר לא היה מעניין, המשכתי לרוץ ולנסות לראות עד כמה אוכל
למשוך את התהילה, כמה בנות עוד ירצו אותי וכמה סמים עוד אוכל
לבלוע..." ראיתי את הפחד שלו מלרדת מהצלחה והדחף להגיע יותר
רחוק, הפחד מלהיכשל ולהתרסק. איזה מלך לא היה מפחד לאבד את
כתרו?
לא יכולתי שלא לחשוב על מלך הלטאה גים מוריסון שלא רצה להיות
מלך אלא הוכתר למלך הלטאה על ידי קהל מאמיניו. כל מה שהוא
האמין זה בארבעת חבריו, בלהיות שבט של אחים שכולנו חוברים יחד
למטרה מקודשת: "הנצחת החברות שלנו", או על ידי שימוש בסמים או
על ידי כתיבת מוסיקת השבט שלנו וגם ממש האמין בזה הוא האמין
בשבט אחים שלו.
כל המלכים של ילדותי באמצע הלילה הטרידו את שנתי, כל המלכים
שגדלתי על הערכים שלהם על האהבה הבלתי נגמרת שם בשירים שהם
הותירו, על החברויות שלא נגמרות שם אף פעם וחבר הוא חבר אמת.
שבט חברים רוכבים ביחד אל הסערה והם יכולים ביחד לנצח הכל
מכיון שהם שבט של חברים.
לא יודע מה קרה לי באמצע הלילה שנתקפתי חרדת זיכרונות למלכי
העבר שלי ולעקרונות מושתתים שכאילו שכחתי, כאילו הם באו להזכיר
לי משהו אך מה כבר שכחתי? האם שכחתי את חברי לשבט בצורה כה
בולטת? האם השבט שלי בסכנת הכחדה? או האם אני כמו שאר המלכים
איבדתי את דרכי?
לא ידעתי אם התשובה תבוא בלילה של סערה כמו זה, אך השאלות החלו
לצוף, להציק ולהפר את מנוחתי עד כדי כך שהשארתי את מלכתי מאחור
על מנת להרהר במלכים אלו והסיבה שהם באו לבקר אותי.
משהו רקוב קיים בתוכי. איני יודע להגיד מה זה הדבר הרקוב, אבל
משהו מטריד אותי אך איני עדיין יודע להגיד מה מטריד אותי.
אני יודע הרבה על אהבה, כל הערכים שאימצתי לי בהיותי ילד כאילו
בבת אחת התבגרתי וכל הערכים הללו נעלמו להם כליל ונשארו כמו
ציורי קיר של אנשי המערות שאנו יודעים שהיו קיימים, אך לא
יכולים להסביר אותם.
כמו רוכבים אל תוך הסערה הזיכרונות חדרו למוחי ולא יכולתי
להסביר זאת.
כמו אדם גוסס שעומד לחזור אל אלוהיו הרגשתי שיש לי עוד כל כך
הרבה דברים לעשות.
מה שכחתי במהלך דרכי? מה שכחתי?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי אמר אני ולא
שילם?


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/04 8:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שניר רוזנפלד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה