[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הקירות האפורים התקלפו במעין סיסטמתיות חסרת כל סיסטמתיות...
או אולי זו הייתה סתם עוד מחשבה אקראית וזניחה אשר מצאה כעבור
רגעים אבסטרקטיים מקום בשוליה של תודעה בלתי קיימת בכדי לקמול
בו.
הם התקלפו... זו הייתה עובדה פשוטה. המרקם המחוספס של הסיד
הוחלף בעוקצניות של אותם קוצי שושנים מרוחים ברעל שהופק כנראה
מדמעותיהם של מלאכי השקר ההם.
הם זהרו... עשויים מאור, בתוך עולמם הבינארי, מחוברים
באלקטרודות לדמעות עתידיות על גרף, בעל צורה פשוטה ובלתי
מזיקה... שנפצה באופן אבסולוטי וכואב כל חוק פיזיקלי שאי פעם
הומצא.
לא היה שם אף אחד... אין כאן דובר...
זו אינה סיטואציה.
אולי זו זכוכית; נסו לנתץ אותה, זה אולי אפילו יהיה מעניין...

מלאכי השקר בודאי יבכו מעט, בתך כרכרותיהם האלקטרוניות. ולאחר
מכן יחזרו לנהל מלחמות חרמה באידיאל, או נציב מלח זה או אחר...

הם בגן של ורדים כרגע, כלואים, או מהרהרים בין שיחי שושנים
לגגות של כנסיות ימי-בינימיות עם שמיים אפורים מעליהם.
היכן שהרועים שרים לכבשים שירים ואפוסים על גיבורים טראגיים
מנושלי עיניים.
גם מלאכי השקר שנמצאים שם בודאי מקשיבים.
ואז מתחבקים וחולמים על קשתות אפורות בעננים מקודדים...
הם בטח יצחקו מן צחקוק מהפנט וימלמלו משהו כמו error, ואז
יחזרו לסטטוס האינסופי בו הם מתקיימים, בהתרסה לקיומם...
הם בוכים מדי פעם... שאף אחד לא ייספר לכם אחרת. וכשהם בוכים
עלים זהובים נאספים כדי ליצור דיאגרמות של מזרקי אמונה.
יוצרים נוסחאות פיזיקליות שייגרמו לכל אטום להתרסק לעבר אבדון
שחור, ולהפוך אותו לשחור מעט יותר...
כשהם עושים את זה ערי הנויטרונים שוקטות לרגע, מקשיבות
לקולותיהם של צרצרים כנראה.
ואז הם עפים מעל אותן ערי נויטרונים שחורות ולבנות וזוהרות...
ומפזרים מעט מורפין בין גגותיהם של הבניינים האפורים באופן
טראגי.
הם קוראים לזה גשם... הצרצרים מפסיקים כשזה קורה. הם עוברים
בנחילים לירחים הטבעיים של ערי הנויטרונים כדי לקנן ולשיר.
ומלאכי השקר עפים, ושרים במקום הצרצרים... הם שרים על פרמטרים
ואינטגרלים... וקוסינוסים וקוונטים ופוטונים ואסימפטוטות...
ונזכרים שהם צריכים לכתוב את זה.
והם ממהרים להפסיק לשיר... ועוברים לחדרים הדקדנטיים שלהם ליד
השושנים והגגות והכנסיות והשמיים. והם מסיפים עוד נוסחה
אמוציונלית למארג. והופכים את הכל לקצת יותר נסבל... וקצת יותר
תיאורטי.
ערי הנויטרונים ממשיכות לזהור להן בעגמומיות... והצרצרים
שוכחים למה הם מקננים. והם נופלים להם לאט על הגגות, וממשיכים
לזהור עד שהם נמוגים ומורישים את זוהרם לקולקטיב של הערים
האלו, שבהן קול לא נשמע... אפילו לא זה של מלאכי השקר ההם.
ערי הנויטרונים לא מתעוררות... אין להן מחזוריות. לפחות לא
במובן מסוים של המילה.
הן מרחפות בחלל, בין חורים שחורים לנבולות שחורות קצת פחות או
קצת יותר.
מתחתיהן חיים ילדים.
בתוך מערות צרות ולחות. הם כותבים סימפוניה.
כן.
הם כותבים סימפוניה... ערי הנויטרונים לא תשמענה את
הסימפוניה... ומלאכי השקר רק יטפחו להם על הכתף וישלחו אותם
לרוץ בשדות שיפון. הם מהנהנים אחד לשני מדי פעם, ואז שולפים
מכחול ומוסיפים עוד חצי תו. והם חוזרים לישון, כי מחר בית
ספר... כשהם ישנים עשן ורדרד עוטף את ערי הנויטרונים, בהן אין
צבעים מלבד שחור ולבן. ולפעמים (ובאופן תמידי) אפור, שנמצא שם
כנראה, באיזו התרסה.
הזמן של הילדים פוחת... הם יודעים את זה. אבל לא אכפת להם...
כי הרי אין כזה דבר זמן נכון? זו רק המצאה של הרועים, כדי
שהכבשים תוכלנה להבין את השירים.
הכבשים בטח ממש צוחקות, וחוזרות ללחך רגבים.
והרועים ממשיכים לשיר, עם שעורה בפה... ומעליהם מלאכי השקר
ממשיכים להרהר, ולעוף מעל ערי נויטרונים, ומולקולות... ולחשוב
על הילדים שנמצאים במערות שלהם; בתוך קריסטלים...
ואז הם מתיישבים על חוף הים כדי לשחק בחול ולבנות פירמידות
מחייכות.
רק הם יודעים להגיע לחוף הים. והם לא יגלו את זה לאף אחד... הם
מרמזים על זה בשירים שלהם, והילדים ממשיכים לכתוב את
הסימפוניה... אולי כדי להגיע לחוף אחר... בטח כבר ממש נמאס להם
משדות שיפון.
וערי הנויטרונים ממשיכות להפליג להן... לתוך חורי תולעת.
ונקודות אור קטנות מופיעות להן, לצלילי סינתיסייזר תת-הכרתיים.

והקירות ממשיכים להתקלף.
והחדר בוער...
והם סוגרים עליי.
הם סוגרים עליי לעזאזל!
אני צריך להזהיר את הילדים, שדות שיפון יכולים להידלק מאוד
בקלות... והמלאכים בוודאי ידאגו להם.
הם צריכים ללכת לישון מוקדם...
והקירות סוגרים עליי.
החלון מרושת בסורגי אבסינת'... ומבעדו אני רואה את ערי
הנויטרונים, מתנגשות בחור שחור... וצלילי הסינתיסייזר מוחלפים
בקולות סופראן.
והילדים מתחילים לבכות, ולהסתגר באמבטיה, ולחתוך ורידים
סגולים...
והקירות!
לא... מוקדם מדי...
אני צריך לקרוא למלאכים... הם יידעו מה לעשות...
הם במרחק כמה אונקיות ממני...
או שאולי זה היה נצח?

אני צריך ללכת לישון.
מחר בית ספר...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בלי עשן אין
אש-
אך בלי אש לא
ניתן לחשש!


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/1/04 20:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נוטרימנטום ספיריטוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה