|
עורגת אליך אהובי.
הורגת עצמי אט אט בכמיהתי,
אורגת אותך בתוכי.
בחוטי תיל קהים שזורים
אפופי חוטי משי סיני עתיק,
המתנופפים בצבעוניותם כדגלי מלחמה,
בכתמי אודם ודמעת יהלום
בינות זיפי התיל הקהים,
אורגת את אריג חיינו הנעלם,
הורגת עצמי אט אט בכמיהתי,
עורגת אליך אהובי. |
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.