מאז
שנולדתי
שטה לה במי
החיים - סירת חיי.
אני כמובן הקברניט,
אמורה לנווט את חיי.
לאן שטה סירת חיי?
זאת לא אדע. לבד ממאבק
יום-יומי, אינסופי, להתקדם.
סירת
חיי
מפלסת
דרך
בין
גלים, נחשולים, קרחונים, סערות, מערבולות, תהומות ושאר
פגעי טבע אנושיים הנקרים בדרכה. מתמודדת עם בעיות,
אמיתיות ומדומות. שטה בחושך, בלי מגדלור מכוון, בלי
מפה או מצפן, בלי ניווט ברור, מהי המטרה. המטרה
היא לשרוד, ולהביא את סירת ענת לחוף מבטחים.
בזמן שנותר לי עוד לשוט. רואה עוד שקיעה, ועוד
זריחה, ואיים טרופיים, ויבשות, ומפלי מים
להתבונן ביופיים ולהנות מהם.
עוקבת במבטי אחרי
דג קטן ששוחה בלי מטרה מבעבע
(גם הוא שורד מטבעו) בועות
אבל בכלל לא איכפת
לו - ולי אכפת. |
