|
טיפה של תמימות
שמתנפצת אל תוך מפל אפל
שממשיך בדרכו לבריכה של שטניות אנושית
בועה של סימפטיה
שמתפרקת לאט לאט
בידי דפיקות הלב שהולכות ונחלשות
שנאה וקנאה שבאים לידי ביטוי מאופק
נגזרים ע"י סכיני אדישות סתמית
גאוניות של רגע נגנזת ע"י דחף בלתי נשלט
הסתה של שנייה שנבנית כמו חומת מגן
מפני נפש אבודה בנהר של אכזבה
גירוי עלוב
שמבטא תקווה בעיניים לא מנוסות
נחרב בסופת רוח מקפיאה של נוסטלגיה שכבר לא תחזור
זיכרון שנבדל ממציאות ועבר שנבדל מעתיד
מאתגרת כל שמץ הגיון שנבלע בהרים של חוסר הבנה
ומחשבה עלייך
אהובתי...
שגורמת ללב שעבד ואבד... לחזור לפעולתו
וגורמת למוח שחשב כי הכל אבד לחזור לתפקוד
ולהזרים לראשי את תמונותייך שמחזירות את רגש האהבה לגופי
רגש שמנצח כל כח טבעי ואנושי במחשבה אחת
עלייך...
אהובתי... |
|
|
יש נושאים שלא
צוחקים עליהם!
האחד זה אני
השני זה אמא
שלי
ד"ר מישה רוזנר
מסביר ומבהיר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.