תורו ישן, הוא לא חולם.
תורו קם ובוהה באויר, אין לו באמת חיים.
הוא שומע כל היום קולות, קולות מצחיקים כמו של משוגעים.
יצורים מגודלים עושים לו פרצופים.
תורו לא מבין, מה זה קטנים ומה זה גדולים? מה ההבדל אם בכלל
חושבים?
תורו רק קם ובוהה באויר ואוכל בקבוק כשהראש אל הקיר.
כשהוא צמא הוא בוכה, ואז בא שד גדול ומשפריץ לו חלב ישר אל תוך
הפה. ותורו מחייך ופולט, מחייך ופולט, כי ככה זה עובד.
וכשתורו ישן הוא לא זוכר.
תורו עדיין לא יודע מהו טעמו של העור, ישבנו של תורו עדיין חלק
והפנים שלו עוד עדינות ויפות.
העיניים של תורו שעכשיו בוכות אינן יודעות עוד מהי יללה של
כאב, של בושה, של ציפיה חוזרת למכה הבאה.
תורו עוד יגדל.