מבוסס על סיפור אמיתי

השקיעה כיסתה מזמן את עינה
גוון שמים הואדם מסומק לחייה
פוסידון נושם את נשימותיו העמוקות
משליך את קצף ימו מבעד תהומות

זאוס שוב זועם על מישהו או משהו
רעמיו זועקים את אשר חבוי בלבו
בחרי אף מאירים ברקיו את החשיכה
אולם האדם אבד את יכולת ההקשבה

כי כל אדם ונפש ספון בביתו וחדרו
לוגם משקה חם מתכסה בחום עצמו
ודלת סגורה אינה מעידה על לב סגור
שלווה אינה מבטיחה חסינות מיום עכור.

ציפורי היום מצאו מחסה בין העצים
פרחי הליל פרשו את עלי כותרתן
בצינורות העיר רוחשים עכברי ביבים
חתולי רחוב עוטפים את גוריהם לתוכם.
                 
ואני מביט דרך חלון זכוכית עמומה
בגשם השוטף מהעיר את שלל זהמה
בידי ספל קפה ומחשבות נסחפות
טיפות בחלון מסתירות את הרחוב.
 
נהדפה במהירות אל פתח הכניסה
רוח רפאים, לילית או אולי נסיכה עזובה
משיערה הפזור מנערת את טיפות גשמה
עומדת, רועדת, יפה יותר מכל אלה ראויה.

עיניה חודרות, מנפצות כל חומת הגנה
פניה חצובים כפני פסל שיש עתיק
עורה צח ולבן מכל אור מבהיק
דיבורה שקט כיודעת אמת זרה ומרה

הצעתי לה מחסה קצר מועד מן הרוח
כדי שחזיונה לא יפוג בין הברקים
הרוח היא אמי לחשה בקול זנוח
ושם למעלה, הצביעה לתקרה, נמצא אלוהים

ואמור לי, האם אני מלכת הנילוס?
ענה לי כעת, ענה ללא הסוס
מבעד ערפל זכרוני חדר קולה
אכן זו את, את היא המלכה

מביטה בי זקופה כעץ תמיר
גופה נוקשה מעודף דורשים
חיוכה נתן למרבה במחיר
ואני נר מאיר במחשכים

בין כוס קפה לכוס תה
בין סיגריה לסגריה שניה
אומרת לי שאני בחור יפה
ומודה על שאיני נגעל מעברה

ספרה שהייתה בפריז, בקרה באמסטרדם
לי זה שאנז אליזה וציורי רמברנט
לה זה השפלה וסיפוק יצר האדם
לכן בסם מצאה מזור ומקלט

לפתע השתתקה, מרכינה את ראשה
רציתי לגעת בה, חפצתי רק לחבקה
להיות מגן ומושיע, אביר מאגדה ישנה
אך מה אני מלבד אחד מן החברה

שעות הלילה נבלעו בשיחה חסרת תשובות
דוחה את מעילי, חפצה בקור שימשיך לבעור
איזה חטא ואיזה עוון מנחית על נשמתה צרות
האם האל עוור או שמא אין מלאך שישמור
                       
הצלוב אולי נושא בפרקי ידיו רחמים
וילד קטן יוכל להביא את האביב לגן
ומה עם נערה זו בלילה מלא גשמים
שאין לה אף בית ומחסה חם מוגן

היכן שיש אנשים אין שם רחמים
היכן שיש אלים אין שם אלוהים
ודלת סגורה אינה מעידה  על לב סגור
שלווה אינה מבטיחה חסינות מיום עכור

הזריחה פתחה את עיניה
גון חיוור על שתי גומות לחייה
נסיכת הסבל חלפה יצאה מהכניסה
חזרה אל העצב אל מר גורלה

הו אלי, חשבתי לעצמי
נתת לי את כל חפצי
לא יכולת לתת מעט
לזו שאין לה אף קצת