בסלון ביתי מונח זה שנים ארונו של סבא נחמן זכרונו לברכה. בכל
יום שישי, כאשר מנקה היא את הבית, פותחת אמא את הארון כדי
שיתאוורר מעט. מידי חודש נוטלים אני ואחי סמי מטליות לחות,
מנקים ומחטאים היטב את הארון מבחוץ ומבפנים, כדי שאמא תוכל
להתגאות בפני השכנים על הארון המצוחצח שבסלון.
אך הדבר המתמיה, כפי שכבר חשדתם בודאי, הוא שסבי נחמן כלל לא
היה יהודי אלא בודהיסט, ולכן מדוע לו ארון? והוא הרי ביקש
להישרף כמו כל בני עדתו?!  ובכן, סיפור שהיה כך היה.
לאחר שמת בשיבה טובה משיגרון התכנסנו כל בני המשפחה אצל עורך
הדין הממונה על הצוואה, אחד מטובי עורכי הדין לענייני צוואות
בארץ. בצוואה ביקש סבי, כמו כל בודהיסט מאמין, לשרוף את גופתו,
כסמל לחזרתו של האדם לאפר ממנו נוצר, ולאחר מכן להתפזר בגנגס
הקדוש, כסמל למים העכורים שהם חייו של האדם. למחרת, דקות לפני
שעמדנו להצית את הגופה, הופיעו לפתע שני אברכים מזוקנים ובידם
צו האוסר את שריפת המנוח. "לא ישמע כדבר הזה בישראל! הלא סבכם
היה צאצאו הישיר של רייב נחמן מדונייצק! זה שהקים חולים, הושיב
אלמנות, סינוור עוורים ומת בתאונה מוזרה, בה מספרים שהיה מעורב
תנין!!". בזמן שדיברו ניסה אחי סמי מספר פעמים להצית את סבא,
אך בכל פעם שזרק גפרור כיבתה אותו הרוח.
וכך, בלחץ האברכים, נקבר סבא כדת משה וישראל בארון מפואר ובטקס
מרשים ואחריו כיבוד קל. ורק אימי עמדה בצד זעופה, ולא טעמה אף
מהמלפפונים החמוצים הגמדיים, אותם שיבח הקברן בכל פה.
בשובנו הביתה מן ההלוויה פנתה אמא אלי ואל סמי בדברים: "סבא לא
מרוצה בארון. האפר הוא הדרך בה בחר ללכת, ובה יילך!". מזועזעים
עמדנו כשסיפרה לנו את תוכניתה, במהלכה עלינו להתגנב לבית
הקברות בחצות, לכרות את ארונו של סבא ולהביאו הביתה. "אך מה
נעשה אחר כך עם הארון?", היקשה סמי. "אפשר לעשות ממנו אדנית
מאוד גדולה", הצעתי.
והנה אנו בבית הקברות, כהסחה לכניסתנו הכנו מבעוד מועד כתובת
אש גדולה - "אלי זילבר - הקברן מספר 1!", והופס, הארון כבר
בחוץ ואנו נושאים אותו במהירות הביתה, שם מחכה לנו כבר אמא
ובידה לפיד בוער. בזהירות שפכנו סולר על הגופה, מבלי שטיפה
תישפך על הרצפה. וכך בער לו סבא שעה קלה, ולאחר מכן אספנו את
אפרו בצנצנת ואיווררנו קצת את הבית. בבוקר הלכנו ופיזרנו את
האפר בירקון, המזכיר במידה רבה את הגנגס. בכל מקרה, זה היה סוף
הסיפור עם סבא.
והארון? במקום להקשיב לעצתי ולעשות ממנו אדנית מאוד גדולה,
הושאר הארון הנאה בסלון, עדות אילמת לבעיית הפלורליזם הדתי
במדינת ישראל.