לא יודעת איך ולמה אבל יש איזשהו חוק אוניברסלי שכזה שקובע שאת
תמיד תהיי לבד בערב השנה החדשה. תמיד, פתאום לכל מי שאת מכירה
יש את הדייט שלה שהיא הכירה יומיים לפני כן ואת נשארת תקועה
במחשבה שאם רק תתלבשי כמו שצריך ותיראי טוב לשם שינוי, אז
תוכלי להשיג לך את הנשיקה הנכספת ממש רגע לפני חצות, אבל זה אף
פעם לא קורה.
הפעם, טרם השנה החדשה, החלטת להראות לעולם את סבלך הפנימי
ותסכולך ושפכת את רגשותייך בפני ידידך תומר.
התלוננת על כך שאת תמיד לבד בערב השנה החדשה, עוטה מבטי שנאה
אל עבר זוגות המתנשקים, משתוקקת להתנקש בחייהן של כל הבחורות
בעולם ולהשאיר לעצמך את מנת בני המין הזכרי, שאת כבר למדת
מניסיונך, אינם טובים בדבר פרט ל"ויילד מינינגלס סקס".  
לפתע, את מקבלת הצעה מתומר.
"אם אף אחד מאיתנו לא מוצא דייט לעוד יומיים, אני מוציא אותך
ומנשק אותך בחצות, כמו שצריך".
ואת, כתוצאה מתסכולך המתגבר עונה בציניות.
"אה, אם כך, אז אני אתחיל לסרב לכל מי שיציע לי מעכשיו"
תומר מגחך ואת לא יכולה שלא לחשוב על איזה מקרה סעד את וכמה
ברת מזל את שתומר לא הומו, אחרת היית מקרה הסעד מספר אחת בארץ
בכל הנוגע לחיי אהבה וזוגיות.
את שוכבת במיטה יומיים אחרי, ערב השנה החדשה, מהרהרת לעצמך על
עניינים ברומו של עולם כמו מה תלבשי הערב, כמה שבא לך סיגריה
אבל אמא לא מרשה לעשן בחדר, לאן תומר יקח אותך ורק שלא יהיה
למסעדה כי יש לך פוביות מלאכול ליד זרים ועוד כל מיני עניינים
חשובים שכאלה...
מרוב מחשבות את מאבדת תחושת זמן ונזכרת שעוד 20 דקות תומר אמור
להגיע אלייך אז את קמה, מתקלחת, וזורקת על עצמך חצאית חרושה
לכבוד האירוע החגיגי וחולצה, מתבשמת קלות ויושבת על סיגריה
בסלון.
תומר מגיע חצי שעה לפני השנה החדשה ואתם מתיישבים בסלון כשאת
נאנחת בתסכול, בוהה בשעון.
תומר לא נראה הכי מרוצה מבחירת הבילוי שלו לערב הזה, את מפהקת
ומורידה מעצמך אחריות במחשבה שזה היה הרעיון שלו.
25 דקות אחרי כבר אפשר לשמוע את זיקוקי הדינור שבחוץ ואת ותומר
הולכים לחלון כדי לראות. את מסתובבת אל תומר, מחכה לקבל את
שסידר לך הגורל ובמקום, את מקבלת חיבוק דוב וברכה לשנה
החדשה...

את חוזרת לבהות בשמיים הכהים, מחייכת לעצמך ומעבירה במוחך שמות
אפשריים לקבוצת תמיכה שאת הולכת לפתוח החל מיומו הראשון של
השנה החדשה.