[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חמוטל רענן
/
קשר השתיקה

"אל תסתכלי אחורה" את אומרת לי. "תמשיכי לנסוע. ואת יכולה
להירגע עם הגז. אף אחד לא רודף אחריך. סעי לאט. זה כביש מסוכן.
מה, את צריכה עוד תאונה עכשיו?"
אני מרפה מעט מהגז. הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה עוד
תאונה. מרגישה את הדופק שלי הולם בראש, מאיים לפוצץ אותו.
השפעת האלכוהול טרם עברה אבל אני מרגישה הכל. אני בהכרה. פועלת
בצורה מכנית. המכונית כאילו נוסעת מעצמה ואני מרגישה שהראש שלי
גדל מדקה לדקה. עוד מעט זה יתפוצץ. אני חייבת לעצור ולהירגע,
אבל הפחד, הפחד לא נותן לי. חייבת לנסוע כמה שיותר רחוק וכמה
שיותר מהר, כאילו שהמרחק פשוט יעלים את זה. אבל זה לא ייעלם.
זה לנצח יישאר הסוד שלי ושלך. עכשיו יש בינינו קשר שתיקה. נראה
מי תהייה הראשונה לשבור אותו. אני לא סומכת על עצמי שאשתוק אבל
עוד יותר מפחיד אותי שאת תהיי הראשונה לדבר. ואת שוב חודרת לי
לתוך המחשבות כמנסה לנער אותי מהן -
"ראית היום בחדשות את זה שהתעלל בבן של אישתו? איזה אנשים! אם
הוא היה עומד מולי עכשיו...וואי וואי וואי מה שאני הייתי עושה
לו! את כל הדברים שהוא עשה לילד המסכן והייתי גם מביאה מישהו
שיזיין אותו בתחת. יותר טוב- הייתי מביאה איזה עשרה אסירים
חרמנים שלא ראו אישה איזה אלף שנה והם כבר היו קורעים אותו
לגמרי. כן, מגיע לו. חתיכת אפס".
אני מביטה בך לשניה והפנים שלך כהות ורעות ואני לא מצליחה
להבין איך למען השם זה מה שאת מסוגלת לחשוב עכשיו ואני כמעט
צועקת - "זה מה שמטריד אותך עכשיו?!"
את רק עונה בשקט שאני חייבת לצאת מההיסטריה. אבל אני לא אצא
מההיסטריה
"אנחנו הרגנו בן אדם! את בכלל קולטת את זה? או שעוד לא הבנת מה
בדיוק קרה שם? הרגנו אותו והמשכנו לנסוע! את חושבת שאנחנו יותר
טובות מהאיש הזה שהתעלל בילד? את טועה! את כל כך טועה!"
פתאום את נראית לי כל כך לא אנושית. להסתכל קדימה. תמיד. ומה
שהיה היה. איזו גישה לחיים. ולחשוב שאני תמיד כל כך הערצתי
אותך על זה. עכשיו את נראית לי כל כך אכזרית ואני רוצה לברוח
מהמכונית. לברוח ממך. לא לראות אותך יותר. את מפחידה אותי.
המוח שלי הולך להתפוצץ כל שניה ואת יושבת לידי רגועה ושלווה
כאילו אנחנו חוזרות מהים. את לא שותפה לרגשות שלי. משאירה אותי
לבד עם כל האשמה והפחד. איך את יכולה לעשות לי את זה?
אנחנו ממשיכות לנסוע מהר ושותקות. המכונית מובילה והדרך לא
נגמרת. אולי לעולם לא נגיע.
את מדליקה סיגריה ומגישה לי ופתאום עוברת בי מחשבה מעוררת אימה
שאם את היית דורסת אותי, היית ממשיכה לנסוע בלי להסתכל אחורה.
בדיוק כמו עכשיו.
"אני עם המצפון שלי אסתדר" את אומרת פתאום "אבל לשבת בכלא
עכשיו על הריגה זה ממש לא לעניין. ומה את חושבת, שתרגישי יותר
טוב אם תלכי לכלא? המצפון שלך יהיה יותר שקט? את לא תעיזי! אני
אומרת לך- שלא תעיזי לדבר על זה. זה נגמר! זה לא קרה. אנחנו לא
היינו כאן וזה לא קרה! את שומעת?"
ואני מבעד לרעש של הלמות הלב שומעת אותך. יודעת שאני לא אדבר.
ואני גם לא אראה אותך יותר, כי מראה פנייך יחזיר אלי את הכל.
נוכחותך תהייה תמיד מצבת זיכרון לאיש שהרגנו ואני לא אוכל
לסבול אותך יותר לעולם. גם לא את עצמי.
אי אפשר תמיד להגיד- זה לא קרה. אי אפשר.
"למה את שותקת? אני ואת לא הולכות לדבר על זה, נכון?" אני
שומעת את קולך כמו מתוך ערפל סמיך ואני לא מצליחה לענות לך.
יודעת שאת צודקת אבל אם אני אסכים אתך בקול רם זה כמו יהפוך
אותי לשותפה לפשע. ובעצם אני הפושעת. אני פושעת!
את פולטת אנחה של יאוש ומדליקה את הרדיו - " בתאונת פגע וברח
בכביש החוף..." הקריין אומר ואת חותכת אותו ישר - " זה לא
אנחנו, תירגעי" ואני לא יכולה להירגע. זה בדיוק אנחנו. ועולה
לי בראש תמונה שלך מזמן אחר ובה את אומרת - " צריך להרוג את
האנשים האלו. אין להם ביצים לעצור בצד ולבדוק מה הנזק שהם עשו.
צריך פשוט להרוג אותם!"
ופתאום הכל מאוד ברור לי. המכונית מובילה ואנחנו לעולם לא
נגיע. את קשר השתיקה בינינו אף אחת לא תפר בחיים. ואני לא אראה
אותך יותר לעולם. הכביש מתפתל, סיבוב חד ימינה, מצד שמאל תהום.
אני מסתכלת עליך בפעם האחרונה ולוחצת על דוושת הגז.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כי האדם הוא עץ
השדה.


איש הברווז מצטט
משיר ידוע


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/1/04 21:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חמוטל רענן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה