את הטיוטה של המכתב הזה אני לא אשרוף, לא אקרע לחתיכות קטנות
או אשליך לפח כפי שאני נוהגת לעשות עם כל טיוטות המכתבים שאני
כותבת.  אחרי שאני אסיים לכתוב את המכתב ואשלח לך את העותק
הסופי והנקי אני אשאיר אצלי את הדף מלא הרעיונות אשר לא את
כולם כתבתי לך. אולי יום אחד אחליט שאת הכתוב בשורה שהשמטתי
מהעותק הסופי בכל זאת כדאי שתדע. בעוד כמה שנים אמצא את הטיוטה
בתוך ספר שלא קראתי שנית. אני אהיה אחרת אז ולמרות זאת הדברים
לא יגרמו לי מבוכה, לא יגרמו לי לגחך או להצטער על כך ששלחתי
את המכתב. אני אעבור על הכתוב בכתב ידי הישן, אקרא אותו
                            אות אות
                          מילה מילה
                        משפט משפט
ואזכר בדברים כפי שהיו כשכתבתי לך. אזכר איך הייתי אני כשכתבתי
לך.

את המכתב הזה אתה לא תשרוף, גם לא לאחר שיפרדו דרכינו. במשך
שנים הוא ינוח לצידך בתוך מגירה עמוסה שזמן רב לא פתחת. אתה
אפילו לא זכרת שהנחת אותו שם בפנים. יום אחד הוא יתגלה מחדש
ויחד עמו כל הרגשות ששכחת כי היו קיימים פעם. כשתיישר את
קיפוליו תזהה את כתב ידי הישן משורטט בדיו שחור על גבי הנייר
המצהיב. תקרא אותו

                           אות אות
                          מילה מילה
                        משפט משפט
ואולי תקרא אותו שוב מיד לאחר מכן. אתה תתמה כיצד זה שדווקא
היום צצתי בראשך ובלבך מחדש.
הכתוב לא יביך אותך, לא יגרום לך לגחך או להצטער על כך ששלחתי
לך אותו. אולי אפילו תתהה היכן אני והאם אני עדיין כותבת
מכתבים.

ואולי תצא לחפש אותי.