בקצה השביל בקצה הכפר... בין העצים.
עומד לו בית נעלם, ללא חיים.
בית שעזבו אותו. נטשו אותו, הרסו...

בוודאי שרפו את נשמתו מבפנים...
וגנבו את כל חפציו סתם נערים...
הוא כה בודד, חסר חיים,
הוא מחפש לו חברים...

אך הוא נשאר תמיד לבד...
ללא תשובות -
לכל אותם אלפי, מיליוני השאלות...
שהוא מציג בליל העזוב, חסר התקווה...

"אה...
למה אתם לי לא נותנים קצת אהבה?"


אך התשובה פשוטה מאוד כן זה ידוע...
אתה סתם בית כה עזוב... ללא אף רוח...
אין לך נשמה... אין אהבה...

אתה בודד ללא חבר...

                                  ללא אהבה...