אנשים סתם הולכים ברחוב, וגם אני איתם, עם סתם אנשים.
הם בוכים לך מול הפנים, מתים, חיים, נופלים, קמים.
ואתה, אתה לא עושה כלום.

נוסעת באוטובוס.
רוב האנשים עסוקים במחשבות מטרידות על החיים, על המשפחה, על
אהבות,
אבל אני...

אני...

עסוקה במה שאותם אנשים חושבים.

אנשים סתם.
סתם אנשים.
יפים, מכוערים, שמנים, חכמים... כל מיני סוגי אנשים,
ועל כולם אני מסתכלת.

אתם לא תאמינו כמה אפשר ללמוד על בנאדם לפי מה שהוא עושה, לפי
איך שהוא מתנהג, לפי איך שהוא הולך, בלי אפילו להחליף איתו סתם
שלום, להתראות, פשוט יודעים...

אני יודעת שרוב האנשים לא ממש חושבים על הדברים האלה כשהם
רואים מישהו ברחוב.
אני יודעת שמה שאני עושה זה פשוט לשפוט אנשים לפי מראה ואני
יודעת שזה לא בסדר, שאני לא בסדר... על מה שאני עושה.

אבל בכל זאת... תנסו פעם אחת.

ללכת ברחוב, להסתכל על מישהו.
לנסות להבין אותו, לראות לתוך תוכו.
להבין כל פעולה שלו לפי איך שהוא מבין אותה.

אחרי שתנסו, תבינו... שאפשר לקרוא בנאדם כמו ספר פתוח.
שמבחוץ רואים הכל. רגשות, מחשבות, מצב רוח, אהבות, מה קורה
בחיים...

אבל מי שלא מעז להסתכל אל אותן עיניים לא ידועות, אף פעם לא
יבין אותם... לא יקשיב להם...  

אנשים סתם...