סתם מחשבות נודדות בראש...

החיים ממשיכים מדקה לדקה, משניה לשניה. נפגעים, ממשיכים, ושוב
עובר לו כך הזמן...
אני יושבת בביתי וחושבת על העתיד. מה אני עושה? ומדוע אני
עושה?
אני מחפשת הצלחה. קצת אושר ביקשתי, אך גם זה לא הגיע.
כאילו אני נמצאת כאן בשביל לסבול, כאילו הכל נהיה פתאום שחור.
חיה לי מיום ליום, בתחושה של אי-סיפוק, כאילו משהו התבזבז,
ועוד יום עובר ועוד יום חולף, וככה עבר שבוע ועוד חודש, בלי
דקה של הבנה מה אני עושה, מדוע אני קיימת ולמה אני משמשת.
חפשתי מישהו שיעריך אותי, אך לא מצאתי.
חברותיי שם בשבילי ואני בשבילן, אך את הסיפוק שלי עדיין לא
מצאתי. יושבת לי, מביטה סביבי ולא רואה המשך ולא רואה קיום
מוצדק.
עדיין חפשתי אושר, אך התאכזבתי. חפשתי כוח, אך התייאשתי. חפשתי
רגש של שמחה, אך התעצבתי.
הכל היה רק במוחי והכל היה בנשמתי, ואם רק מישהו היה יודע מדוע
ולמה אני קיימת כאן בעולם, ומה אני אמורה לשמש ומה אני אמורה
לספק...
שוב יום עובר, ועוד שבוע כך חלף לו מהר, וחודש ללא הפסק.
ממשיכה מרגע לרגע, הדם זורם בעורקי, וככה, עד ליום מותי, אנסה
להבין את משמעות החיים ואת משמעות ההמשך.
בין כל השורות, כל מה שחסר לי זה רק אושר וכיף, הצלחה ושגשוג,
וקצת, אבל קצת אהבה מבן זוג... כי חיי ללא אהבה הם אינם חיים.
אהבה היא גם חלק מהחיים, אז אני אמשיך להתקיים ואני אמשיך
לשגשג, והכל בשביל עוד יום שחולף.