17541 בני אדם שופכים את אשר על ליבם. שבע עשרה אלף וחמש מאות
וארבעים ואחד בעלי חיים, מפיחים חיים בדפים וירטואליים
ומדמיינים לעצמם את הרגע הקסום ההוא, עליו הם חולמים בלילות
ובהקיץ, שבו הם עומדים בראש האולימפוס, במרומי הר סיני,
ומניפים ידיים בתנועות ניצחון כשגופם רועד ועור גופם מצטמרר.
17541 עומדים ומביטים דרך אישוני עיניהם השחורים, הפרושים
לאורכם ולרוחבם של בבואתם - ככנפי הקונדור במעופו בשמיים
בחיפוש אחר ציד, בשבע עשרה אלף וחמש מאות וארבעים ואחד בני
תמותה העומדים למרגלות ההר וסביבו, ומוחאים כפיים ותומכים
ומחבקים ומקבלים את העומדים בראש ההר.
ניכור, בדידות ובלבול תמורת חום, אהבה ושייכות.
קול ברור וצלול הקורא לאסיפה הגדולה, אך מעט מאוד אלה המאמינים
בקיומה. 17541 כאלה, שלא יודעים שהם כאלה. ויש עוד רבים
אחרים.

ושם למעלה אין איש יושב, רק דף כאילו מציאותי בחזקת הזיה.
214008 דפים כאלה מחכים להכרה וחלקם הגדול אף זוכה לכך. וזה
טוב וזה מדליק אבל זה לא מספיק.
יש דרך - אנשים. יש דרך אחת ברורה לכולנו:

                              אמונה           ביטחון עצמי
                                 
                                        מימוש

אמונה- בעצמנו, במעשינו ובעצם קיומנו מביאה ל-
ביטחון עצמי- בעצמנו, במעשינו ובעצם קיומנו, ומביאה ל-
מימוש- לכל היקום הזה יש יעוד אחד בלבד "חייים", עם ובלי
ההבדלים בדת, בגזע ובמין.

כל מי שחולם על עולם אחר, עולם שונה, שר הטבעות, MATRIX, מלחמת
הכוכבים, עולם נינוח יותר ושלם יותר עם מגרעותיו, ורוצה ומאמין
בעצמו שאפשר לעשות זאת -
שיגיד: "אני".