היא פרחה לה שם בגינה, צמחה ואפילו הושקתה.
המון אהבה טופחה בחופש אחד גדול וצמחה לילדה הכי נפלאה...
יום אחד הגיע ילד משך את הפרח,
פשוט קטף אותו, הוא לא ידע שהוא ינבול אצלו.
הוא קטף אותו והוא נבל אצלו.
הוא לא הרגיש בענין מאחר ואף אחד משניהם לא ידע להביע את
ההרגשה...
המילה היחידה שיצאה היתה התחושה.
הילד התחיל להזניח את הפרח
וכאשר הפרח היה נבול ללא חוסר מעש...
הילד החליט לקטוף לו פרח אחר...
וככה הילד עבר לו מפרח לפרח ללא אושר
והתקווה של הפרח הראשון הייתה שישים לב למה שהוא עושה.
ותמיד יזכור מה קרה לפרח הראשון שהיה בידו.