כשהייתי קטנה כל מה שרציתי להיות היה רקדנית בלט.
בעצם רציתי יותר להיות סופרת אבל זה נראה לי באותו זמן
חסר תקווה לחלוטין.
אז אמא שלי רשמה אותי לחוג בלט.
הייתה לי מורה רעה כזאת שכל הזמן הייתה צעקה עלינו והייתה
אומרת
ש"בלט זה לא משחק ילדים"...
אז אחרי שהמורה לבלט אמרה שאין לי רגליים ארוכות מספיק,
והמורה למודרני אמרה שאין לי מבט מספיק חזק בעיניים,
ובריקודי בטן אמרו שאני לא יודעת לנענע, הפסקתי לרקוד.
אז היום אני לא רקדנית, אני סופרת.
כי הבנתי שלהיות רקדנית זה חסר תקווה לחלוטין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.