5.1.04
ולרגעים...
אני חפץ במן כאב.
באותה סכין דוקרת
שחופרת בי נפשית
וסוחטת מיץ אוכמניות טהור.
לבכות דמעות מתוקות
ולתלות את עצמי לראווה
על הקיר
עם מסגרת מוזהבת.
וזכרתי
ואזכור
ואנצור בלבי
את אותו המשפט
המלווה ככלות הכל את כל כולי.
אעלה עצמי למזבח ואתפלל.
תפילות שווא אשא
הרי בדבר מה לא חטאתי
חף מישע אני!
רק טענתי:
"כל הזמן שמחה עיניי מראות
ולפעמים בתוכי כה חיוור" | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.