לקוחה: שלום, אפשר בבקשה לקבל 3 חלב, 2 סוכר, ואחד לוין?
מוכר: כן גבירתי, איזה סוג של לוין?
לקוחה: רוני, רוני לוין.
מוכר: אהה... מצטער גבירתי, אזל מהמלאי...
לקוחה: מה זאת אומרת אזל?! לפני שנה עוד היה לכם!
מוכר: נכון, אבל אין יותר, אנחנו לא מקבלים עוד כזה.
לקוחה: אה, בסדר, אז איפה אפשר להשיג אותו?
מוכר: אי אפשר, אנחנו החנות היחידה שייבאה לוין כזה.
לקוחה: אז מה הסיכוי שיהיה לכם כזה בעתיד?
מוכר: תראי, גבירתי, בדר"כ כשמוצר נגמר אנחנו לא נוהגים לקבל
עוד, אז ככל הנראה - אין סיכוי.
לקוחה: נו, ברצינות! אתה לא יכול לעשות משהו?! בבקשה! אני
ממש צריכה אחד כזה.
מוכר: דווקא כזה?! תראי איזה מגוון גדול של גברים יש לנו פה
בחנות, אולי תקחי דני אחד? אולי יריב? יש אפילו סחורה חדשה
שהגיעה, תראי כמה הרבה, מותק, למה להתעקש דווקא על הסוג הזה?
תגווני קצת...
לקוחה: לא, אני רוצה רוני, בדיוק אחד כזה.
מוכר: את יודעת מה, מותק, אולי אני אצליח לסדר לך משהו טוב,
אחד בדיוק כמו שהיה לך פעם, את זוכרת שקנית אחד כזה? הוא דווקא
החזיק לך הרבה זמן מעמד, ולא באת לתקן אותו הרבה, דווקא התאים
לך אז, נו... מה את אומרת, תנסי?
לקוחה: לא.
מוכר: לא? בטוח?
לקוחה: כן! אני רוצה רק את הרוני לוין הספציפי הזה, אתה לא
מבין, הוא היה בדיוק בשבילי, מוקרץ מהחומר הכי טוב שאפשר למצוא
היום בשוק, ולא מעניין אותי המחיר שלו, יש לי כסף, אולי תדבר
עם הבוס הגדול?
מוכר: הבוס הגדול?! מה אני? מי אני בכלל? סתם פועל פשוט! הוא
לא שואל אותי איזו סחורה להביא ואיזה מבצעים הוא עורך... מה,
אני - רק בורג קטן במערכת...
את יכולה לנסות שוב עוד כמה זמן, אבל למה לך? תתפשרי, תקחי סוג
אחר, אולי סוג אחר יתאים יותר טוב. מה אכפת לך? תנסי.
לקוחה: אבל אני רוצה את רוני לוין!
מוכר: מצטער, מותק שלי, מה אני אגיד לך? אזל.