זה הדפיוצר השני שלי כאן, הראשון היה בשם דנית גאזר.
לא יודעת למה, סתם ככה.
ואני קוראת את מה שכתבתי שם, בדפיוצר הישן, וחלק טיפשי (סמדר
שיר סטייל ואף יותר גרוע) אבל חלק מהדברים אני אפילו דיי
אוהבת. כאילו פעם היה לי משהו להגיד, אולי לא משהו חשוב, אבל
משהו.
ועכשיו כבר אין.
וזה מוזר, כי אני יותר עצובה מאשר הייתי אז.
ועדיין אין לי מה לכתוב. בכלל.
לפעמים אני מכריחה את עצמי לכתוב, רק כי אמא מבקשת. וכלום לא
יוצא. כאילו התייבשתי מבפנים.
ואני מרגישה צבועה, כי אפילו למחשב אני לא יכולה לספר מי אני.
אפילו אני כבר לא יודעת.
כל-כך השתניתי מאז שנכנסתי לחטיבה. ואני לא אוהבת את זה.
ונמנעתי לחשוב על זה עד עכשיו. עד שקראתי את היצירות של חברה,
ורציתי להיות כמוהה. רציתי להיות זאת שכותבת וכולם מחמיאים,
רציתי להיות זאת שכולם אומרים לה שיש לה כשרון.
אבל אני לא.
ואני צריכה להתחיל להבין שגם אם אתה טוב במשהו, יש עוד המון
אנשים שהרבה יותר טובים ממך.
וזה כואב, לא להיות הכי טוב.
וזה עצוב, הרצון להיות הכי טוב.
ואני לא יודעת למה אני ככה, זה טיפשי בסך הכל.
ותמיד, כשאני מגלה שאני לא הכי טובה, אני בורחת.
בגלל זה הפסקתי לנגן בחליל צד. אבל אל תגלו לאמא.
אולי בגלל זה גם הפסקתי לכתוב.
תמיד אני הייתי "החכמה" "הכותבת", ועכשיו זה כבר לא ככה.
אני מגלה שלעוד חברות שלי יש כישרון, ואני שונאת את זה.
ואני מגעילה את עצמי.
ואז אני מנסה לשכנע את עצמי שבכל זאת אני הכי טובה, שהן סתם
מעמידות פנים ואני אמיתית.
ואז אני מגעילה את עצמי עוד קצת.
ואז אני מקווה שאולי אני טובה במשהו אחר, אולי יש לי סיכוי
להיות הכי בתחום אחר.
אבל אין. תמיד יש מישהו יותר טוב. ואני אני נשברת. מוותרת.
נכנעת.
ואם בעצם אין לי מה להגיד, אז למה להמשיך להיות?
ואז אני חושבת כמה כואב זה כבר יכול להיות, לחתוך את הורידים.

כמה מפחיד זה כבר יכל להיות, לקפוץ מהגג.
וזה בטח מפחיד. וזה בטח גם ייכאב. ואני לא אעשה את זה בחיים.
הרי אני כל-כך מוכשרת, לא?

                             
כמה נקודות למחשבה.
- בכלל השתניתי מאז תקופת דנית גאזר, או שאני אותה ילדה טיפשית
שמנסה לתת לעצמה עומק שאין  לה?
- האם בכלל התבגרתי או שאני סתם מעמידה פנים שאני יותר בוגרת
עכשיו?
- יכול להיות שאפילו המונולוג הזה הוא סתם המצאה מפרי מוחי
ההוזה, ובכלל לא גילוי לב מרעיש?
כל זאת ועוד בפעם הבאה של: "חיי ואני".

הקטע הראשון שנכתב ישירות לבמה. לא שמור בכלל.
בבקשה אלוהים שלא יימחק.