כל יום כמעט היה חוזר מהעבודה נכנס הביתה, שוכח לסגור את הדלת,
שואלים למה, הוא לא ממש ידע זה נכנס לו כמו איזה הרגל רע.
הוא לא יחס לזה משמעות רבה פשוט היה נכנס ומשאיר דלת פתוחה.
מניח את התיק על הרצפה אוכל משהו מתקלח ונכנס למיטה.
הוא חי לבד כמו שהבנתם. הוא הרגיש די בודד נורא רצה אהבה אבל
לא ידע איפה אפשר למצוא אותה
החברים בעבודה אמרו לו  ששמחפשים אותה היא לא באה אז הוא פשוט
חי וחיכה.
הוא גם לא רצה סתם אחת הוא רצה את האחת, משהי שתסגור אחריו את
הדלת שהוא ישכח.

וככה עברו הימים עברו הלילות האיש נשאר לבד, אבל בחצר שלו היו
מתאספים מידי יום אנשים סקרנים מציצים לו לתוך הדירה, דרך הדלת
הפתוחה זה לא כל כך הפריע לו, וגם ככה לא היה לו כוח ללכת
לסגור את הדלת אז הוא התנהג כרגיל והם היו חוזרים מידי יום
להביט בו.

החורף התחיל האיש עדין היה שוכח לסגור את הדלת...
וכמו בשיר הידוע הצטנן המסכן וקיבלת נזלת.
האיש הרגיש מאוד לא טוב הוא לא הפסיק להשתעל והחום שלו התחיל
לעלות.
הוא הרגיש עד כמה הוא בודד הוא נורא רצה  משהי שתטפל בו שתביא
לו תה למיטה, שתתן לו נשיקה.
האיש נכנס למיטה ובכה.
הוא לא היה אחד שרגיל לבכות.
הוא היה אחד שנהג לשכוח לסגור דלתות, אתם יודעים אחד שעושה
כאילו בכלל לא אכפת לו.
הצופים בחצר ממש התרגשו זה ממש היה שיא הדרמה של המופע הקטן
שהיה להם בשכונה.
חלקם בכו חלקם התלהבו ומחאו כפיים היו אפילו כמה שצחקו.
מאחורי השיח עמדה לה שפנה לבנה וקטנה היא הייתה עצובה בשביל
האיש.
היא נורא רצתה להכנס לעשות לו תה לסגור לו את הדלת, אבל היא
הייתה שפנה והיא לא יכלה...
אז היא נשארה שם במבט של יאוש.
האיש יצא החוצה לנשום אוויר מתעלם מהאנשים שעומדים בפתח. חלקם
נסוגו אחורה חלקם נשארו במקומם בוהים במעשיו ללא כל בושה.
הוא נשם כמה נשימות ארוכות, הוא הרגיש קצת יותר טוב.
הוא הסתובב לחזור לביתו ואז שם לב לשפנה שעמדה מכוובצת מהקור
בפינה, היא נראתה  כל כך חסרת אונים ועצובה הוא אסף אותה בידיו
והכניס אותה לביתו.
כשנכנס הוא סגר את הדלת.