[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ספיר ויינשטוק
/
האונס ה''פשוט''

- היי, מה קורה, מאמי?
- סבבה ואיתך?
ככה התחילה השיחה ביני לבין מישהו שהכרתי באיסיקיו. דיברנו...
ודיברנו...  ודיברנו. כל כך הרבה שאני יודעת הכל עליו. ראיתי
אותו במצלמה ודיברנו בטלפון, הוא היה כזה חמוד. הוא היה ממש
יפה והתנהג אליי ממש יפה. התאהבתי בו, אבל בעיה אחת - הוא היה
ממש רחוק, והוא אמר לי שרק עוד חצי שנה הוא יקבל רשיון והוא
יבוא והמשכנו לדבר כל החצי שנה.



כעבור חצי שנה...

אנחנו הידידים הכי טובים מזה שבעה חודשים. פעם אחת לא ראיתי
אותו וסוף סוף הוא בא. הוא קיבל רשיון. הייתי כל כך נרגשת.
באתי לחברה שלי לפני והיא איפרה אותי וסידרה שאני אראה ממש
יפה.
הוא צלצל שהוא מחכה לי. לפני שירדתי למטה אמרתי לחברה שלי
שתצלצל אליי למקרה שאני ארצה ללכת.

אני יורדת. הוא אומר לי שלום ואנחנו יושבים איזה שעה-שעתיים
באיזה גן שם, ואז הוא אומר לי:
"בואי קצת להסתובב אם האוטו, תכירי לי את השכונה שלך".
הסתובבנו קצת ואז הוא פתאום נוסע למקום אחר, למקום חשוך.
שאלתי אותו מה קרה, מה הוא עושה פה, שייצא כי מסוכן פה...  אז
הוא אמר לי "שתקי ושתפי פעולה".  

בהתחלה לא הבנתי מה הוא אמר, מה הוא רצה. הוא התחיל לנשק אותי,
לגעת בי. הייתי בשוק. לא יכלתי לזוז. הרגשתי שאני "צמח", שריר
לא זז לי. הדבר היחיד שעשיתי זה צעקתי, ואז הוא הכניס לי את
הזין שלו לפה שלי ,אז נשכתי אותו. הוא התעצבן והיכה אותי.
כנראה שאיבדתי את ההכרה כי כשהתעוררתי הוא דיבר בטלפון, הוא לא
ראה שאני קמתי.

פתחתי בשקט את הדלת והתחלתי לרוץ. הוא נסע אחריי ותפס אותי,
הכניס אותי לאוטו והתחיל להכות אותי ושוב אנס אותי, הבן זונה
הזה. וזה כאב לי כל כך...  בחיים לא שכבתי, הייתי בתולה ותארו
לכם איזו דרך זו לאבד בתולים. ולא רק זה - כמה שבכיתי וכמה
שנתתי לו מכות והתנגדתי, הוא לא שיחרר אותי. אז החלטתי ברגע
אחד לתת לו ליגמור ושיעזוב אותי לנפשי. כאב לי להתגונן, כאב לי
לבכות.

הוא גמר והחזיר אותי ליד הבית של החברה, שם הוא אמר לי שאם אני
מספרת למישהו הוא עוד יחזור. באתי הביתה, נסגרתי בחדר ובכיתי.
לא ידעתי מה לעשות. היו לי דימומים וחבלות, ההורים שלי היו
בח"ול והייתי לבד בבית...  לא הלכתי יותר לבית-ספר בזמן
שההורים שלי היו בחו"ל. חברות התקשרו ולא עניתי. לא ידעתי מה
לעשות עד שחברה הכי טובה שלי דנה באה ודיברה איתי.  פשוט
התחלתי לבכות והיא לא שאלה למה, היא נתנה לי לבכות
.  אז ככה
עברו שעתיים-שלוש וסיפרתי לה. היא אמרה לי שאין לי מה לפחד כי
המשטרה תתפוס אותו ושאלה אם אני רוצה שהיא תבוא איתי למשטרה.
אמרתי שאני רוצה לחכות להורים שלי שהם יחזרו ושהיא תהיה איתי
בזמן שאני מדברת עם ההורים שלי.

כשההורים שלי חזרו סיפרתי להם מה קרה לי. אמא שלי בכתה ואבא
שלי הרגיע אותה ואותי. היא אמרה שחייבים ללכת למישטרה. סיפרתי
להם שהוא גם איים עליי שאם אני אספר הוא ידאג לזה שבחיים אני
לא אצא מזה והם אמרו לי שהם לצידי. הלכנו למשטרה, אני דנה
וההורים שלי. חקרו אותי ובדקו אותי, אמרו באמת שיש לי חבלות
בגוף הפנימי. שאלו אותי אם אני רוצה או צרכה פסיכולוג ואמרתי
שלא, ובכל זאת קבעו לי פגישה. בפעם הראשונה שהייתי אצלו פשוט
התחלתי לקלל, לבכות, לצעוק. הוצאתי כל מה שהיה לי וזה עזר.



עכשיו, אחרי שנה בערך, אני יכולה לספר לכן הבנות את הסיפור
שלי, ותאמינו או לא גם עם בנים הכל בסדר עכשיו, למרות שלפעמים
חוזרים לי הרגעים, חוזרות לי תמונות.
עצרו אותו והוא מואשם באונס קטינה והוא אנס עוד 5 בנות.

אז תקשיבו כולם - אני יצאתי מזה בנס, אבל יש בנות שלא יוצאות
מזה. אז תיזהרו יותר, נסו לבדוק טוב טוב מי הבן אדם ולא להיפגש
לבד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה חדשה -
בקרוב בפטיש
שניצלים!

צרצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/1/04 12:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ספיר ויינשטוק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה