אחיעד לוק / בז' |
כשסגריר וסוגר מעליי
השמש כורכת עצמה בשתיקה
וברחש אבק משומש.
אעטוף את עצמי בסחבות דהויות
כעכבר מדובלל ורווי מלכודות
מתנשף על גבינה צהובה שאיננה
ועיניו גלגולי בהלה.
דהוי כמו האובך הזה המשתק
כמו טינופת של גשם חומצי
הפורם את הטבע מכל נכסיו
בין לבן לשחור בלי קביעה בהירה
בבזיון העפר הזנותי.
אלבש עתה בז'
אלבש בז' בצעקה
עד השחר ישיב את חמדת הלטיפה
עת תשילי סיבי טומאתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|