[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדן גורדון
/
הרחק מהבית

הוא אהב את ביתו אך לא יכל לחזור. נשלח למשימה.
תחילה, חשב שיוכל להשתקע בשדה הקרב... לבנות לו בית חדש, למצוא
לו אישה ולהקים משפחה. הזמן עבר... הבית לא נבנה ושום אישה לא
נמצאה. הוא הבין שאין זו מטרתו לדאוג לעצמו בשדה הקרב. הוא ידע
שעליו לדאוג לעולם אך לא ידע כיצד... היה שואל את אלוהים כל
ערב מה מטרתו בשדה הקרב... למה הוא לא בבית... כתשובה מאלוהים
בדרך כלל קיבל "תן לה לשלוט"... לאהבה כמובן. אבל הפעם גם
האהבה לא נתנה לו כיוון. כך חשב.
הכיוון היחיד שהיה לו היה הכיוון של כולם - השתלבות מהירה
במקום החדש, ללא שום ייחוד משל עצמו - למען המטרה העתידית.

לאחר שנים מספר הוא גילה את המטרה הנכספת, הסיבה לשליחות.
כאילו פגש מלאך גן-עדן, או את מלאך המוות... הוא הרגיש,
ויותר מזאת-
הוא אהב
אהב כמו שהוא לא אהב מעולם. יש שאמרו שהיה צריך לאהוב לטובת
השליחות ויש שאמרו שהרחק מביתו אהבה הייתה קשה להשגה לכן היה
צריך אותה.
המשימה הייתה קשה, לעיתים בלתי אפשרית, כך אמר. התפרק והתלכד
שוב ושוב - כך עשה חודשים ללא הפסקה - מן מעגל של תסכול וחוסר
אונים. לפעמים נתן לעצמו לפחד, לפעמים הרגיש בלתי מנוצח.

הוא התגעגע לביתו אך לא יכל לחזור. לא רצה לחזור!
היה שולח מכתבים הביתה - מלאי חיבה ורגש. הוא ניסה לשים
במכתבים ששלח כל רגש שהיה בליבו - כל רגש אפשרי כמעט, אך כשל
בניסיונותיו. וגם אם היה מצליח - ספק אם היו מבינים אותו, הם
לא באמת הרגישו שם בבית, הם לא גילו אותה - המטרה, הסיבה...
אפילו שניסו לא בכוונה תחילה... הם ניסו אך היא התחבאה.
"אל תראו אותי, אל תבינו אותי באמת" צעקה להם, ואלה הקשיבו לה
ונתנו לעיניהם להיעצם.

הוא לא נתן לעיניו להיעצם, אף שגם לו היא צעקה את אותה הצעקה
בדיוק. המאבק הפך כוחני והיא כיסתה את עיניו - למשך ארבעה
חודשים... הוא היה מתפרק שוב ושוב... היה שקט.
רק שקט וחושך
הוא לא ראה את התמימות שבו.
כיצד היה רואה עם עינים עצומות?!
רק שקט וחושך
הריקנות הזו שיגעה אותו, הרגיש מושפל, היה חייב לראות אור!
החושך הזה... הפך לבלתי נסבל! הוא הוריד בכוח את ידיה מעיניו!
בתחפושת זולה של עוצמה לא בכתה, נתנה לו לראות - ליבו בכה -
עיניה היו עצומות, תמיד היו עצומות.
מקל הליכה נשען על הקיר...
"כיצד אוכל לגרום לעיוור לראות?" שאל את עצמו.
אני הרחק מהבית, עדיין בשדה הקרב, מחפש תשובה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה אתה אומר...
והיא יודעת על
זה?

-אחד מפאלו אלטו
מגיב על הרכילות
ששלי והחבר שלה
זה בעצם
דו-מינית אחת
מינוס שתיי
צלעות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/1/04 16:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדן גורדון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה