הכרתי את כושי בתיכון בכית י'. ישבנו במחששה והוא בא ובילגן לי
את השיער, ואמר לי שאני צריך שהקוצים שלי יהיו מבולגנים כי אני
מכוער עם הקוצים שלי אחורה. עד סוף כתה י"א כושי היה אחלה חבר
שמידי פעם היה כיף לקפוץ אליו הביתה שהוא ינגן קצת בגיטרה
ונשיר יחד. אפילו מידי פעם היינו יושבים על ג'וינט או משהו. אף
פעם לא יחסתי לו יחס מיוחד יותר ואפילו התרחקנו לקראת סוף י"א.
אבל בסוף י"א הוא גם לימד אותי לנגן בגיטרה שלו והיינו לומדים
ביחד למתמטיקה. היינו מבלים כל הזמן ביחד, מדברים על בנות
ועושים שטויות. איתו היה לי מצחיק וכיף והזמן איתו עזר לי מאוד
בחיים. כשהיינו מבלים יחד עם עוד אנשים כולם תמיד אמרו לו איזה
בנאדם מקסים הוא וכמה הוא בנאדם טוב ומלאך ושאין עוד אנשים
כמוהו. הוא שנא שהיו אומרים לו את זה, זה לא הזיז לו. כשאני
והוא דיברנו הוא היה אומר לי שהוא פשוט מסתדר עם כולם, הוא
יכול לשבת ולדבר עם כל אחד ושיהיה לשניהם מעניין, זה הכל.
ובאמת הוא היה בנאדם מקסים ובאמת כל אחד היה נהנה איתו ומצא על
מה לדבר איתו.

תמיד אם נפגשתי עם כושי זה היה אצלו בבית ואולי היינו יוצאים
לסיבוב במכונית שלי לבקר את התאומות בפיצה. אני כל יום הייתי
בא לכושי, היינו מנגנים יחד ומחדשים שירים ועושים גרסאות
מצחיקות לשירים עצובים וגרסאות עצובות לשירים מצחיקים. בחופשת
הפסח בשנה האחרונה בתיכון עשינו קומזיץ בים וכושי הביא גיטרה.
אני הגעתי באיחור של שעה, כולם היו כבר בפלמחים על לונגים,
שפוכים. רק כושי ישב וניגן בקולי קולות, ושר וכולם שרו איתו.
כשהגעתי היו שם שניים שהצטרפו אלינו ואף אחד לא הכיר אותם והם
היו נחמדים, הכניסו שיחה. כשבאתי כולם שמחו ואמרו לי שלום, רק
כושי, שהיה באמצע שיר, המשיך לנגן בכיף שלו. אחרי שעה עזבתי את
הקומזיץ כי לא היה לי כיף. מאז עברו חודשים עד שהייתי אצל כושי
בבית וגם אם הייתי אז הוא רק היה מראה לי איך כולם בפורום
שבאינטרנט מתלהבים מהאקורדים שהוא מביא להם ואיך אוהבים אותו
שם. ובאמת הוא הביא לפורום מלא אקורדים והוא השקיע בהם, כתב
אותם יפה ומסודר ואפילו תיקן טעויות שהיו כתובות אצלו. פעם אחת
שהייתי אצלו הוא הדפיס מלא דפים והביא לי אותם, זה היה מלא
אקורדים של החברים של נטאשה, הוא היה גאה בדפים והרגיש שעושה
לי טובה. את רוב השירים שם אני לא אוהב או לא מכיר או שפשוט לא
כיף לי לנגן אותם.

כושי עדיין מחשיב אותי בתור החבר האמיתי שלו, וזה נכון, אני
עדיין, וכנראה תמיד, יאהב את כושי. כנראה מרוב ששנא את המחמאות
הוא הרגיש את הצורך להפריך אותם. אני כבר לא יכול להגיד לו כמה
הוא מקסים, כי אני כבר לא רואה את זה. אני גם לא יגיד לו כמה
הוא טוב כי אז הוא יוכיח לי את זה בגאווה גדולה וזה רק יגביר
את הכעס שלי כלפיו.

יש לי חבר, קוראים לו כושי, הוא לימד אותי לנגן בגיטרה ואיך
להיות בן-אדם יותר טוב. הוא מצחיק ומקסים וכנראה ילווה אותי כל
החיים, כי ככה עושים חברים אמיתיים.