האם החלה לבכות כשחזרה לביתה, הילדה הייתה צריכה לנחם אותה.
הילדה לא ידעה לחבק אותה- הרי בכל שנות חייה הורים לא ידעה.
הילדה ליטפה לאימה את ראשה אך האם לא הפסיקה לבכות, שום כלום
משאמרה לא העביר את המכות.
הרי אימה של ילדה חולה, חולה מחלה קשה. יום בוכה יום יושבת
בצד- משחקת את משחק הצייד. צדה חיים של ילדים, מוכרת להם
שינאה.
הילדה לא כועסת על אימה, הילדה מבינה שאינה אשמה. כל דמעותיה
אזלו. כבר לא בוכה, לא מחכה.

האם עזבה ביתה- עברה לגור בעיר אחרת.

הילדה לא דיברה שנים עם אביה. והוא חזר לעצמו, קשה לו מאוד.
הילדה צריכה לעזור עוד.

והאם לא חזרה. "טוב שכך" אמרה הילדה. עכשיו היא תטפל רק באבא
שלה.

האב חזר מעבודה. "היש סמים?" שאלה הילדה. "לא יקירה, אין כסף
ללחם. אבל סמים בטוח נמצא."
הילדה לא בוכה, כבר התרגלה שהיא רק מקשיבה. אין לה איש והיא
רוצה נחמה!

אז תלך הילדה אל הים בגשם.
תשב שם לבד- מצאה זמן לנוח,
לחשוב על כאילו היא כבר בוכה
ויש מישהו שם שלא יחבק אותה!