את הולכת בבית נטוש מפוחדת ורועדת
לא יודעת מה מסתתר מאחורי אותה דלת גדולה
יש לך את המפתח, נולדת איתו
מתחילה לחשוב אם זה הסוף
או שזו רק ההתחלה וכל השאר היה רק חלום
מפקפקת במשמעות הקיום עצמו
כל האהבות האכזבות הנפילות וכל הרגעים היפים
מכניסה את המפתח ומסובבת בעדינות
הדלת נפתחת לרווחה ולפתע מולך עומד העולם כולו
על מראה מצופה זהב ונחושת
את נמשך מבלי משים אל המחזה המדהים הנגלה בפנייך
מסתכלת במראה ורואה את דמותך
מושיטה אצבע ונוגעת באצבעך מצידה השני של המראה
תחושה קרה עוברת בתוכך ואת נרתעת
לשניה את חושבת לברוח אך לא יכולה לעזוב
עטלף האבן שהחזיק את המראה לאט לאט הופך אמיתי
ושומט מידיו את המראה! מה את עושה ילדתי הקטנה?
כיצד תחרצי את גורל העולם כולו?
השאלה אם הוא שווה הצלה או לא מתרוצצת בראשך
כמו חד קרן כלוא בכלוב כמו דרקון שלא יכול לפרוש כנפיו
המראה שנשברה לחתיכות קטנות וחסרות חשיבות הפכה שחורה
והעולם הפך שקוף בלי רוח חיים
רצחת עולם ילדה קטנה,  רק בשבילה
כי זה מה שהיא רצתה! עכשיו גם היא מתה...